היי, רציתי לספר לכם קצת על מה שאני חודבת כבר בערך כמה ימים...
אז ככה , אני ילדה מסורתית בבית ספר חילוני , היחידה שהולכת עם חצאיות בבצפר.אני לא ילדה ביישנית כל כך, אני ילדה שמתחברת מהר לאנשים,אני ילדה יפה (בלי גאווה) ומצחיקה.
אין לי הרבה חברים,יש לי ידידים רחוקים וקצת חברות,ואני מדהרת מחוץ לבצפר.בבצפר אני חברה של כולן, אני סטלנית בבצפר למרות שאני שונה כי אני היחידה עם חצאית, אני לא מרגישה את השינוי כי הילדים בשיכבה מקבלים אותי כמו שצריך.שנה הבאה אני עולה לתיכון (כיתה י') ואני ממש רוצה להתחבר לנערים ונערות בגילי ובגילאי 17-18.
אך אני לא כל כך יודעת איך עןשים עם זה בתיכון.אני רואה בנות בשיכבה שלי עכשיו (כיתה ט') שיש להם הרבה ידידים וחברות, יש להן ידידים בני 17-18 והן יוצאות איתן כל יום הן מאוד גם מקובלות.
אני לא כל כך אוצה להיות מקובלת, זה לא מה שאני מנסה להגיד...אני רק רוצה לדעת איך אני יכולה שאנשים שיהיו איתי בתיכון יקבלו אותי כמו שאני (כי גם בתיכון אני אהיה היחידה עם חצאית) אני מקווה שיקבלו אותי יפה,ושיתחברו אלי.אני אפילו מקווה שיהיה לי חבר, כי באמת מגיע לי אהבה ואני אוהבת לאהוב.אני רק רוצה לדעת איך אני יכולה לגרום לאנשים להתחבר אלי,אני רוצה הרבה ידידים והרבה חברות...אני לא נואשת.פשוט אני מרגישה שאין לי כל כך עם מי לצאת,ואם ישלי זאת חברה שאני יוצאת איתה תמיד.אני רוצה ידידים קרובים ואני לא יודעת איך להשיג את זה.אני רוצה שאני אגיע בבוקר לתיכון ואחבק גם בנים לא רק בנות..אני רוצה שיהיו לידי, מסביבי...איך לגרום לזה?? תודה שקראתם!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות