אוקי אז אני בן17, הומו די בארון כלומר אחותי יודעת וכמה חברים שלא גרים באיזור שלי כאילו מהמרכז. אני לא מספר להורים שלי כי אני לא בדיוק מצליח חשבתי לכתוב מכתב לפני איזה טיול ארוך אולי אפילו להיעזר באחותי..טוב לא משנה זה לא ממש האישיו.
זה האישיו
אני גר באיזה חור לבד בשכבה שלי ואין לי פה חברים, כל החברים שלי גרים מרחק נסיעה של דקות ספורות ממני וההורים שלי לא תמיד יכולים להסיע והם מתעצלים לבוא אלי אז יוצא מצב שאני כל היום בטלפון או בטלוויזיה ולא עושה כלום עם החיים שלי במיוחד בחופש הארוך המייגע והלא נחוץ הזה. וזה ככה כבר שבועות ולפעמים אני מרגיש שבאלי לצאת מפה ללכת להכיר אנשים חדשים לראות עולם ( כאילו לראות את הארץ פחות בקטע של חול) ללכת לים שלא הייתי בו שנתיים ללכת למסיבות גייז כדי להכיר עוד גייז( מה שבלתי אפשרי כי אני קטין :() ללכת לתל אביב אולי אפילו לאיגי כי אני גם מרגיש צורך לדבר על הדברים של הקהילה על דברים של הומואים ואין פה בדיוק מישהו כזה ואיגי הכי קרוב זה חצי שעה ממני. לכל הדברים שהזכרתי שבאלי לעשות צריך לנסוע עכשיו אין לי עבודה כי בחור הזה שאני גר בו אין עבודה אחת ולבייביסיטר לא לוקחים כי אני בן ומחוץ לחור הזה אין עבודה שאני יכול לא להתחייב אליה או שאני יכול לעשות מינימום משמרות כי יש בית ספר תנועת נוער וכו וכו אז אין לי איך להגיע לא לים לא לתל אביב ולא לאיגי.
בנוסף לכל זה אני גם דלוק על מישהו כבר מעל לשנה שאני בספק אם זה הדדי כי הוא גדול ממני בכמה שנים וכן הוא מכיר אותי והוא גיי.
הקיצר חיי מתוסבכים באלי כבר לסיים בית ספר צבא ולחיות את החיים.
נראלי שזאת לא שאלה אלה סתם פריקה אבל אם למישהו יש עצות איך להיפטר מהסיבוכים האלה זה יתקבל בברכה
תודה מראש, אנונימי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות