היי לכולם.
אתם יודעים איך זה. כשאנחנו קטנים, אנחנו חושבים שההורים שלנו הכי מושלמים מכל ההורים בעולם ועושים איתם הכל. הם מטפלים בנו כשאנחנו תינוקות, הולכים איתנו לגן, לכיתה א, ולטקס הסיום של התיכון, וגם לצבא (אני עושה שירות לאומי והייתה לי רק חברה אחת במקום השירות ואחרי שהיא סיימה את השנתיים היא עזבה ואנחנו בקשר ממש לא טוב כי אנחנו רק מתכתבות בווצאפ ולא כזה נפגשות פנים אל פנים למרות שאני מנסה לקבוע איתה).
אף פעם לא היו לי חברות כי בודדתי את עצמי מכולם כי גם ככה כולן עזבו אותי בשלב מסוים לא משנה כמה ניסיתי להיפגש כי לכולן יש חברות אחרות חוץ ממני... אז אני יוצאת עם אבא שלי למסעדות, לשופינג, לנסיעות לצפון (אני מהמרכז) וכו'. עם כמה שאני שונאת את הגובה שלי יש יתרון אחד בכל המצב הזה והוא שאני נמוכה (1.50 מ') אז תמיד כשאני אומרת שאני בת 19 אומרים שאני נראית פחות, אפילו 13. הקשר שלי עם אבא מן הסתם הכי טוב יותר מכל האנשים הבודדים שנשארו לי בחיים.
גם חבר מן הסתם אף פעם לא היה לי כי לא מתחילים איתי כי מי יאהב גמדה שמסתובבת עם ההורה שלה במקום עם חברות...?
אני מאוד בדיכאון שתמיד שמישהו מתקשר אליי זה אבא שלי ולא חברות...
מה אתם חושבים? להפסיק להיפגש איתו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות