היי, אני אסביר קצת על המצב לפני שאשאל אתכם מה לעשות. אני בת כמעט 17, מגיל 12 בטיפול פסיכולוגי מעמיק וקבוע עקב טראומות ילדות, חרדות קיום והתקפי חרדה. הייתי אובדנית תקופה ובמשך המון שנים הייתי חסרת איזון נפשי לחלוטין. היום הגעתי לסיטואציה של יציבות מאוד מפוקפקת. אחרי אינסוף משברים למדתי להתאזן בעדינות ולהירגע, אבל כל תזוזה שוברת אותי למיליון חתיכות.
אני מגיעה למצבים שאני רואה ומרגישה אנשים שמסתכלים עליי, גם אם אין אף אחד (פאראנויה יעני), לא לישון בלילות, לפחד על החיים שלי גם אם אין איום ממשי עד לרמה שאני בוכה בלי להפסיק, התקפי חרדה רציניים שכבר הביאו אותי לבית חולים פעם. כיף אדיר.
עכשיו, כפי שציינתי, אני במצב של איזון מפוקפק. אני נהנית מרוגע ושקט נפשי יחסית הרבה זמן, כבר כמעט חצי שנה. הבעיה היא שהצבא מקיש על הדלת ואני צריכה להבין מה אני עושה. חשוב לי לשרת, הייתה תקופה שאפילו רציתי להיות קרבית (עד שהבנתי שזה לא בשבילי), אבל בגלל שהאיזון שלי כל כך עדין, אני יודעת שכל תנודה מפוקפקת בכל שלב של הצבא יכול לפרק לי איזון שבניתי במהלך עוד מעט 5 שנים. אני לא יודעת מה לעשות. הגעתי למצב שמחשבות על הגיוס מחזירות חלק מהסימפטומים שמהם אני מנסה כל כך להתחמק. מה אני עושה? מוציאה פטור ומפסידה חוויה כמו השירות הצבאי? משרתת ומסתכנת בלפרק טיפול של שנים? בבקשה עזרה!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות