היי לכולם,
אז ככה, אני בת 19 מהמרכז יש לי חבר כבר שנה אנחנו בקשר רציני ואני מאוד אוהבת אותו, הוא גדול ממני ב3 שנים וסך הכל המערכת יחסים טובה.
ההורים שלי גרושים, אני לא ביחסים טובים עם שניהם. כרגע גרה אצל אבא בגלל שיש לי שם חדר לבד.
. עם שניהם אני לצערי לא בקשר קרוב (הם פחות רוצים בזה וזה שאנחנו לא קרובים זה מגיל קטן עוד כשהם התגרשו)יש לי הרבה מריבות גם עם אבא שלי ובכללי לא נוח לגור אצלו וגם אצל אמא שלי פחות מתאפשר מבחינת התנאים של הדירה והיחסים איתה.
חבר שלי גר מגיל 18 לבד ובקרוב מסתיים לו החוזה בדירה הנוכחית עלה העניין של המעבר יחד, לשנינו יש עבודה מסודרת ואנחנו אחראיים ככה שלגבי השכירות וההוצאות אנחנו יכולים לעמוד בזה.
אני מאוד רוצה לגור איתו, ומאוד מחכה כבר להיות עצמאית ולא לגור אצל ההורים וחושבת שיהיה לי מאוד טוב לגור איתו.
הבעיה שאני מרגישה מאוד חריגה בגלל זה, כי לגור ביחד זה מה שאנשים בגיל 25 עושים עם הבני זוג שלהם ולא בגיל 19 או אפילו 20.
אני פוחדת שכשאגור איתו היחסים עם ההורים כבר יתנתקו לגמרי, וכרגע אני זו שיוזמת את רוב הקשר איתם.
אני במצב שהייתי רוצה שאפילו שאני כבר לא ילדה שהם ידאגו לי ויהיה לי חיים נורמאליים כי בגיל הזה כל החברים שלי עוד גרים עם ההורים והם לא מבינים אותי כשקשה לי לגור איתם.
אבל אני גם יודעת שאצלם זה אחרת והם ביחסים טובים איתם.
אני חושבת שלכל דבר בחיים יש טיימינג ולא צריך למהר אבל בגלל שזו סיטוציה מראש טיפה חריגה אני לא בטוחה מה לעשות.
יש כאן עוד אנשים במצב הזה? אני ממש אשמח לעצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות