אין לי אף אחד. איבדתי הכל. איבדתי את אהוב ליבי, איבדתי את המשפחה שלי. חברות בקושי יש לי. אני לבד ,כל כך לבד. אין לי כלום. אני חייה לבד. הולכת לישון לבד, וקמה לבד.
ניסיתי להכניס אנשים לחיי אבל לא יכלתי לאהוב אף אחד כמו שאהבתי אותו, אז וויתרתי. הוא היה כל עולמי, מילא לי את החסר, את המשפחה שאין לי. ואז יום אחד החליט שבא לו בחורה נורמאלית ,אחת שאין לה בעיות. אחת שאפשר לעשות אצלה ארוחות שישי אצל משפחתה. אחת שתהיה לה משפחה שתבוא לחתונה שלה. נשבר לי הלב לרסיסים. כי נורמאליות זה הדבר היחיד שאני לא יכולה להציע. וזה לא אשמתי. לא הבחירה שלי. ואני שואלת את עצמי מה הטעם בחיים? אם נגזר עלי להיות לבד כל חיי? ומה אם לא יהיה מי שיבין, מי שיקבל את החוסר נורמאליות שלי?
ואתם תגידו לי תלכי לחוגים, תעסיקי בתחביבים, תצאי ,תכירי אנשים. אבל כל מה שיש לי בראש זה שאם אפילו המשפחה שלי עזבה אותי ,מי לא יעזוב? מי בכלל ירצה להיכנס אל תוך העולם המפורר שלי? מי בכלל בדור השטחי הזה יכול להכיל עולם מורכב כל כך? מי בכלל ירצה מישהי שאין לה כלום?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025