תחושת פספוס ורגשות אשם לאחר פרידה

היי אני בן 22 ולפני כשלושה שבועות האקסית נפרדה ממני לאחר קשר של קרוב לשנה.
הקשר התחיל נהדר כמו כל קשר חדש התלהבות רצון להכיר התעניינות הדדית וכו׳ ...
חודשיים לפני הפרידה התחילו לעלות שיחות וחילופי האשמות בעקבות חוויית בקשר, לא דיברנו יותר התעסקנו בלמה היא אשמה ולא אני ולהיפך קצר תקשורתי חמור.
במהלך רוב הקשר היא זו שיזמה שיחות טלפון הודעות וכו׳ הרבה הרבה יותר ממני ותמיד הייתי זה שפחות עשה זאת גם כשהייתי בא אליה זה היה ללילה ולמחרת חזרה מוקדמת הבית וכשהיא הייתה באה זה היה ליומיים ואפילו יותר לקראת הפרידה היא התחילה גם כן לבוא וללכת מוקדם שנינו הרגשנו את הריחוק ובכל פעם שהיא העלתה את זה (במשך חודש התלבטתי אם להיפרד ממנה בעצמי) אמרתי לה שאם היא רוצה היא מוזמנת להיפרד ושלא אעצור אותה (אוי כמה טעיתי) אף פעם לא הייתי גבר חם יתר על המידה והתנהגתי כמו ילד בכל מה שקשור למחמאות מילות חיבה וכו׳ .. נסיתי לשמור על עצמי לא להקשר אליה יותר מדי למקרה והקשר יגמר.
היא אהבה אותי בטירוף ותמיד דאגה להראות את זה בדיבורים ובמעשים ואני ההיפך הגמור. בנוסף לזה היא עוברת לגור בירושלים בגלל לימודים ורצתה שנזכור דירה יחד לקח לי חודש לתת לה תשובה לבסוף עניתי בחיוב ושבוע לאחר מכן קבלתי רגליים קרות ואמרתי לה שאני לא רוצה בסופו של דבר ושאני לא חושב שאנחנו מוכנים למהלך שכזה (פוגע מאוד אני יודע) ובעקבות זה היא נרשמה למעונות ובכך נגמר נושא הדיור המשותף.
בסופו של יום היא יזמה פרידה ואמרה שהיא צריכה זמן לעצמה, לא ממש הצלחתי לעכל על אף שזה היה צפוי ועניתי מאומציות בזה שסבבה היא קבלה החלטה ושזהו רצים קדימה התוספת קחי את הדברים שלך וסירוב לחיבוק מצידי.
ארבעה ימים לאחר מכן שלחתי לה הודעה ונפגשנו במטרה לדבר על כל מה שלא פתחנו באמת במהלך הריבים לפני הפרידה והבטחתי לה שאשתנה במידה והיא מוכנה להשתנות גם כן כדי שהקשר הזה יעבוד.
התחושה הייתה שבעצם חזרנו היא הבטיחה בדמעות שתעשה הכל ושאני הגבר שלה ושהיא לא רוצה אף אחד אחר.
חזרתי הבית למחרת והיא באה אלי יום אחרי, הרגשתי בפנים לא שלם עם החזרה ואני מניח שגם היא וזה הורגש אינטואיטיבית.
בבוקר היא נסעה לטיפול אצל הפסיכיאטר שלה והתקשרה אלי אח״כ בוכה ואמרה לי שהיא לא יכולה להשאר במקום שהלב שלה לא שלם בו אמרתי לה שאני מכבד את זה אבל שהמשמעות היא בעצם סיום סופי של הקשר.
ימים לאחר מכן התחלתי לעכל הכל לאט לאט ושלחתי לה הודעה שאני פגוע מהדרך בה היא התנהלה ומההבטחות שלא קיימה יומיים אחרי שהבטיחה אותם היא לא ענתה ורק אמרה שצריך להמשיך הלאה שאני חזק ושהיא מאחלת לי בהצלחה בהמשך.
מאז אני די שבור נסיתי להיות עם בנות אחרות ללא הצלחה ואחרי כמה ימים שלחתי לה הודעה האם היא מוכנה לדבר בטלפון רציתי שנקבע חודש של שקט ולאחריו נשב פייס טו פייס כדי להבין אם מוותרים סופית או מנסים שוב.
היא לא הייתה מוכנה אפילו להקשיב אמרה לי שאני הופך את זה לסיוט ושאני לא מכבד את הבקשה שלה לספייס ממני ומכל הנושא.
אמרתי לה שאני כאן אבל לא מחכה לך וכשתחליט להתנהג בבגרות אני מוכן לשמוע אותה.
עבר מאז שבוע ואני מרוסק לא מרגיש אני ועסוק בלזייף לעולם שהכל בסדר בזמן שבפנים הכל רגיש כואב ולא ברור.
אני לא יודע אם יש טעם לנסות ליצור איתה קשר עוד חודש/חודשיים ולנסות אז או להמשיך הלאה באמת למרות שכרגע אני לא מבין איך עושים את זה.
אהבתי אותה מאוד ולא טרחתי להראות את זה ואני מבין שגם אם היא תרצה לחזור אין לה יותר מדי סיבות הרי היא זו שהשקיע בטירוף ואני זה שהיה אדיש לאורך רוב הקשר.
תודה לעוזרים/ות מראש :)