הייתה לי אישה יפה מדהימה חמה ואוהבת דואגת לי להכל עשתה הכל בשבילי ממש ״וונדרוואמן״ תמיד כיבדה אותי ולא החסירה ממני דבר אישה טובה מבית טוב
ואני לעומת זאת לא כיבדתי אותה ולא הערכתי אותה והענקתי לה תמיד קור במקום חום התנהגתי אליה חרא פשוט לא הערכתי את מה שיש לי בידיים הייתה צמאה ליחס ממני ואותי דברים חומריים הניעו אותי קודם עד שהיא קמה יום אחד והחליטה להתגרש ממני באותו יום חרב עולמי ונתתי את כל כולי על מנת לשקם את הנישואים אך היא כבר לא הייתה שם ולא הייתה מעוניינת לשקם את הנישואים בשום צורה
התגרשנו לפני שנה ועד היום אני לא מצליח לסלוח לעצמי על הסבל שגרמתי לה לא יודע להסביר למה התנהגתי איך שהתנהגתי פשוט ילד דפוק היה לי דבר טוב בידיים ופשוט הרסתי אותו במו ידי לא יודע איך סולחים לעצמי כואב לי איזה מטומטם הייתי הרגשות אשם לא עוזבים אותי ובצדק הייתי חרא של בנאדם לא נראה לי קיימות נשים כאלה בעולם הזה כמו גרושתי ופשוט הפסדתי אותה כל יום אני שונא את עצמי יותר על היחס המגעיל שהיא קיבלה ממני זה לא הגיע לה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות