מרגיש אבוד, בודד וחסר משמעות לחיים. איך יוצאים מזה?

היי לכולם,
בן 27 סטודנט להנדסה שנה אחרונה.
כבר תקופה מאוד ארוכה ובמיוחד בתקופה מאתגרת כמו הקורונה אני חש שאינני שייך לחברה של היום.בין אם זה מבחינה חברתית ובין אם זה מבחינה זוגית.
אני עובד כשכיר בכדי לממן את לימודיי ואת הוצאותיי הקטנות וגם בכדי שאוכל גם לא להישאר לבד כל יום ללא חוסר מעש אמיתי וריגשי.
אספר שמבחינה חברתית אני מוטל ללא צל של ספק כמנודה מהחברה,כאאוט סיידר שלא באמת שמים עליו ושלא אכפת לאנשים מספיק ממנו.אני בחור מאוד אמיתי וכנה מצחיק וללא שום רגשי נחיתות כלפי אף גורם אנושי מסביבי.
ההתבטאות למצבי החברתי מלווה בחוסר הזדמנות ליציאות עם עמיתיי לעבודה או ללימודים,חוסר דיבור במהלך השעות העבודה והכל מסתכם בגדר עינייני העבודה/הלימודים בלבד.בעיניין זה אני מאוד משתדל כן להיות מעורב חברתית בנושאים שיש לי בהם במשותף עם אותם עמיתים וכמעט ולא מגיע לויכוחים/ריבים מיותרים כך שזה באמת מצב לא אידיאלי שלא הצלחתי להיקשר לאף אחד מהם.
חשוב לי לציין כי קשריי מהתיכון ומהצבא לא החזיקו מעמד בגלל מרחק או ניתוק הדדי שלא נראה כמספיק חשוב לצד השני למרות מאמציי כן להמשיך בקשרים אלו.
בעיניין הזוגיות,הייתי במערכת יחסים דיי קצרה(3 חודשים והכי ארוכה שלי) אומנם אך הכי טובה שהייתה לי כל חיי וגם היא לצערי נגמרה בגלל הלחץ שהופעל עליי מצד הלימודים והבת זוג לא קיבלה את זה לכן נאלצנו להיפרד בלב כואב ושבור כי באמת היה לי איתה כימיה וחיבור מטורף כמו שלא הרגשתי ככה עם בחורה מעולם.
אני מתקרב כבר לגיל החתונות(30 כך אומרים) ולא רואה שום בחורה באופק למרות מאמציי להכיר ולהיפתח לבחורות בכל אמצעי(העדיפות היא פנים מול פנים אך כרגע נאלץ להסתפק באפליקציות שלא עוזרות כל כך).
וכרגע אני חיי בבדידות יום יומית ששגרתה היא לימודים בזום ועבודה בין לבין וחוץ מכך כלום ושום דבר.
התחלתי לעסוק בפעילות ספורטיבית בין אם זה ריצות בחוף או בחדר כושר(שלצערי נסגר עקב הסגר) ובנוסף מאוד שיפרתי את המראה שלי והרבה אנשים מסביבי חשו בהבדל שעשיתי וקבילתי מחמאות קטנות אך השינוי הזה הוא נטו בשביל ההרגשה האישית שלי ולא מגורם חיצוני.
באמת שאני מרגיש שכבר אין לי מה לתרום לאחרים כי המוטיבציה שלי ירדה משמעותית מחוסר רצון ולא יודע כבר מה לעשות עם חיי בהקשר הזה כי בלי חיי חברה או זוגיות לא רואה את עצמי שורד בכמה השנים הקרובות(אין חשיבה על חיסול חיי חלילה בזדון)
פשוט המצב מאוד מעיק ותקופת הקורונה המחישה זאת מאוד וכרגע לא נראה פיתרון באופק שיכול לעודד את מצב רוחי העגום שאליו נקלעתי עוד מאז סיום תקופת שירותי הצבאי.
אשמח מאוד לעצות או כל דבר שיכול להביא לשיפור איכות חיי מבחינה זוגית/חברתית בצורה שבאמת ארצה להמשיך להאמין שהמצב שלי הוא עוד אפשרי לתיקון במוקדם או במאוחר(עדיף במוקדם).תודה והמשך יום טוב לכולם:)