בערך מכיתה י׳ אני ואמא שלי לא מדברות , גיל ההתבגרות שלי היה הכי הארדקור (מרידות הורמונים וכו..) אז כמובן שאמא שלי מילאה את תפקיד האם וניסתה להציב לי גבולות , תמיד היו ביננו חיכוכים ואז הייתה פעם אחת שרבנו ומשם החלטתי שזהו אני לא מדברת איתה בחיים , מן הסתם לא באמת תיכננתי שלנצח לא נתקשר , בימים הראשונים שתינו כעסנו אחת על השניה ככה שזה היה סבבה מבחינתנו להתעלם אחת מהשניה , אבל אחר כך כשאמא שלי התחילה לדבר איתי אני המשכתי בשלי וככה זה נגרר כל השנים האלה (ברור שיש עוד הרבה פרטים אבל זה בגדול, וברור שהיו פעמים שהכעס עליה היה מוצדק ) בקיצור בשנים של השירות לא גרתי בבית ואחר כך כשחזרתי בקושי הייתי בבית (אני גרה בבית שלה כןכן כפויית טובה אני יודעת) זה כן הפריע לי וכן הרגשתי ז*ל של בן אדם אבל האגו שלי לא נתן ולא נותן לי את האומץ לעשות את הצעד . מה גם שאני בכלל לא יודעת איך זה לתקשר איתה , את השנים החשובות העברתי בהתעלמות ממנה אני אפילו לא יודעת מה זה לדבר איתה .. אני כותבת את זה ואני יודעת שזה מגוכח אבל זאת המציאות שלי (אגב אבא שלי לא בתמונה ואחים שלי לא במצב של להתערב אז אי אפשר להעזר בהם במקרה הזה )
איך אני עושה את הצעד ? מה אני אגיד? אני לא יכולה להתחיל לדבר סתם ככה אחרי שלא דיברתי 7 שנים (אני יודעת שזה דפ*ק אבל אני באמת מתביישת)
מישהי הציעה לי לכתוב מכתב אבל אנחנו ממשששש לא אנשים כאלה וזה גם מרגיש לי פשוט לא נכון
הלוואי שהיה מדריך לזה
תודה לכולם !!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025