והיא מספרת לי סיפורים עליהם ועל כמה שהיה לה כיף, ודוגרי, נמאס לי כבר לשמוע על זה. גם ככה אני מרגישה לבד ברמות, וכל הסיפורים האלה עושים לי ממש רע.
אני מרגישה לבד ופשוט נוראי.
אנחנו בשירות לאומי ואנחנו הכרנו גם חברים משם, אבל אלה לא חברים כל כך שאפשר לצאת איתם. רובם גם שומרי שבת ואי אפשר לצאת איתם בסופשים ודברים כאלה...
אז לי בקושי יש חברים, בכללי גם לא היו לי מי יודע מה חברים אי פעם, ולחברות שיש לי אין כוח להיפגש והן לא חברות טובות כל כך. הן גם עשו לי כמה קטעים.
אני מרגישה כל כך רע שהיא מספרת לי על החוויות שלה. אני נשמעת חברה נוראית אבל מה אני אעשה? אני ממש לבד.
אוף. מה לעשות לגבי זה? לגבי ההרגשה הזו?
אני רוצה כל כך לשמוח שהיא נהנית, אבל זה עושה לי רק רע. אני מרגישה כל כך לבד בעולם הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות