היי
שמי נועה והאמת שהרגשתי שאני חייבת לפרוק כי אני כבר מתפוצצת מבפנים.
אז ככה, התחלתי השנה לימודי תואר במנהל עסקים ולמען האמת לא זכיתי ממש לקשרים עמוקים מהלימודים עם אנשים (קורונה, זום)
מתחילת השנה אני בקשר טוב רק עם בחורה אחת -שתיים, מדברות מידי יום, אני עוזרת להן כל פעם שהן מבקשות ואפילו מציעה את עזרתי, מתעניינת בלי הפסקה. כל הזמן חושבת על דרכים איך אתחבר איתן כי אני מאוד רוצה. מציינת גם שאני זאת שמפתחת איתן את רוב השיחות ומנסה.
אתמול רוב הבנות נפגשו כולל הן והן בחרו לא להזמין אותי. בכיתי בלי הפסקה. כי זאת לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה לי. גם לפני שבועיים הן ארגנו פגישה כזו ובחרו לא לדבר איתי . דווקא הן, שהכי ציפיתי מהם ויצרנו קשר חברתי ולא משנה מה אני עןשה מרגיש לי שהן בוחרות להתרחק ממני.
למען האמת בכל מסגרת בחיים, תמיד השתדלתי להיות בן אדם טוב ואכפתי לאנשים, להתחבר, אפילו הצעתי להפגש כמה וכמה פעמים למרות שזה מעולם לא בא מאנשים מסוימים, ותמיד יוצא מצב שאותם אנשים בוחרים שלא להזמין אותי וזה פוגע בי ברמה מאוד קשה במיוחד לאור העובדה שאני מצולקת מאנשים מאוד בגלל חרם של 6 שנים שעברתי בילדותי . גדלתי כילדה ללא חברות אפשר לומר.
אני מרגישה ממש בדיכאון ושוקלת לפרוש מהתואר בגלל זה. איך אשרוד ככה שנים של תואר?
אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני בוכה בלי הפסקה וכל כך רוצה להיות חברה שלהם, לא מבינה מה לא בסדר איתי שלא הזמינו אותי ותמיד מאשימה את עצמי.
אשמח לתשובות מה אתם חושבים, כי אני מרגישה שאני כבר לא יודעת מה לעשות ואבודה מאוד. כל מה שבא לי זה לבכות .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות