פגועה כל כך מחבר טוב, איך ממשיכים הלאה?

בצבא היה לי חבר ממש טוב, היינו כל היום יחד, הייתי דואגת לו מלא, הוא היה מספר לי הכל ומתייעץ איתי, הייתי בשבילו בהכל, באמת בתקופות הכי קשות שלו. כולם סביבנו תמיד חשבו שיש בנינו משהו וזה היה נושא מדובר, תמיד חיפשנו את התשומת לב אחד של השניה. אני בן אדם הכי טוטאלי בחברות ובאמת נתתי לו המון, כשהשתחררתי ראיתי שהיה לו קשה והכל, והיינו קצת בקשר טלפוני אבל ממש בהתחלה, זה התחיל לזלוג קצת לפלירטוטים ועקיצות, אני התחלתי לפתח כבר רגש והרגיש לי שגם הוא כי היה מלא טיזינג בשיחות וידעתי שאני גם בן אדם שחשוב לו מאוד, אבל שבוע אחרי פגשתי אותו והוא סיפר לי שהוא התחיל לצאת עם מישהי והפעם זה רציני, כמובן שאמרתי לו שאני שמחה בשבילו ופירגנתי והכל, אבל מאז, הוא היה שולח לי פעם ב הודעות עוקצניות כאלה של שכחת אותי או מכירים? ומשאיר אותי על אש קטנה..
מדי פעם היה אומר לי שהוא לא יכול שנשאר בקשר בגלל חברה שלו, ואז היה שולח הודעות וכשאני עונה מסנן, שיחק בי על ימין ועל שמאל אפילו מזל טוב ביום הולדת לא אמר לי, לאחר מכן היה יום אחד שפגשתי אותו ואמרתי לו שמאד נפגעתי מההתנהגות שלו, והוא התגונן ותקף אותי שאין לו מושג על מה אני מדברת ושאני לא אקסית שלו שיש לי זכות לבוא ולעשות לו סרטים. נשבעת שחוץ מלהגיד שאני פגועה ושהוא חשוב לי לא אמרתי כלום. סתם היה ביום רע והוציא עלי סירחון שאי אפשר לתאר, תקף ודיבר מסריח ומאותו יום זה נגמר מבחינתי, נפגעתי ברמה שאני לא יכולה להסביר, בכי כל לילה ברמה כזו והבטחתי לעצמי שהבן אדם הזה מחוק
אחרי חצי שנה בערך חבר משותף שלנו התאבד, התקשרתי לחייג אליו לספר לו כמובן לשים את הסיפור שלי איתו בצד, שהודעתי לו מיד אחר כך הוא
הוא שלח לי כך עם סרטון שלנו מפעם משום מקום, וכל שניה חיפש את היחס שלי כדי להתמודד עם הבשורה, בלוויה היה לי מאוד קשה והוא ראה אותי ואמר לי שנדבר מחר ונהיה בקשר, ואני הייתי צריכה את התמיכה הזו אחרי שהזדעזענו ככ מהסיפור עם החבר, הוא אמר שמחר הוא יחייג. ותנחשו מה? לא חייג.
רק שלושה חודשיים אחר כך שהוא שלח שוב הודעה והייתי יבשה ושהוא שאל למה אני כועסת, הסברתי לו שאני לא כועסת שפשוט החברות חסרת ההדדיות הזאת נגמרה מבחינתי ומעדיפה שלא נדבר. הוא כתב לי שזה לא ספציפי אלי פשוט ״קשה לו לשמור על קשר מרחוק״ וכל מיני תשובות מפגרות של חוסר הבנה של הסיטואציה, ואחר כך הוא כתב שהוא תמיד שם בשבילי לכל מה שארצה, רק שאגיד..... (כמובן שכשבעבר הייתי צריכה, זה לא קרה)
יש לציין שהוא עדיין עם אותה אחת שהתחיל לצאת איתה והם שלוש שנים יחד
אני לא בן אדם וירטואלי אבל אני מרגישה שבגלל שהקשר היחיד שנשאר לי איתו זה העוקב באינסטגרם כביכול, וכל פעם שאני רואה את הסטורי זה כמו דקירה, וגם האופן שכשאני מעלה משהו תמיד מנהל אותי סוגשל שאלה האם הוא צפה או לא ולא בא לי על זה, בגלל זה אני רוצה להוריד ממנו את העוקב וזהו, לא רוצה שום זכר. מצד שני, לא בא לי גם שהוא ידע שהוא עדיין מעניין אותי כי לא מגיע לו לדעת את זה וזה עיסוק ילדותי אולי, מה אתם חושבים?