אוהב להיות לבד, האם זו הפרעה?

היי לכולם,
רציתי לשתף אתכם בהרהורים שלי לגבי המצב בו אני נמצא.
אני כבר בן 31, נמצא לבד רוב הזמן ללא עבודה מסודרת וללא זוגיות. בניגוד למה שניתן היה לחשוב לא רע לי עם זה וזה אפילו נוח לי המצב שבו אני נמצא. למשל, אני לא צריך להשתעבד למקום עבודה, אין לי בעיה לעזוב מקום עבודה ולחפש עבודה אחרת ואני גם לא מבזבז הרבה כסף כך שאני מצליח לחסוך פה ושם. למעשה, אני אדון לעצמי ומרגיש תחושת חופש בחיים עד כמה שאפשר...

מאז שאני זוכר את עצמי אני טיפוס מופנם אך חברותי. במשך השנים היו לי פה ושם חברויות אם זה בצבא או בלימודים אך הם לא החזיקו מעמד. אמנם רוב העבודות שעסקתי בהם זה עם אנשים אך אין לי עניין להיפגש עם אנשים לאחר שעות העבודה. כמו כן, הייתה תקופה שעבדתי מהבית מספר חודשים וניסיתי לקדם מיזם. הייתי רוב הזמן לבד ולא הרגשתי ריקנות כי תמיד היה לי מה לעשות. מידי פעם אני כן נפגש עם חברים (יש לי 2 חברים טובים) כדי לשמור על קשר אך לא מעבר לכך ואני נמצא עם המשפחה פעם בשבוע-שבועיים וזה מספיק לי. בנוסף לכך, טיולים בחו"ל או ישיבה במסעדות ובתי קפה גם לא ממש מדברים אלי. אני אוהב את השקט של הלבד. בין אם זה לעבוד, לקדם פרויקטים, לקרוא ספרים, לצפות בטלוויזיה או סתם לא לעשות כלום.

לגבי זוגיות, יצאתי מידי פעם לדייטים אך בדרך כלל זה לא ממשיך מעבר לדייט ראשון או שני. אולי אני פשוט לא מראה מספיק עניין ואולי אני לא מראה שאני מחפש קשר רציני. בכל אופן, הסביבה הקרובה אלי מודאגת ממצבי מזה שאני לבד ללא עבודה מסודרת וללא זוגיות ושאני "לא מוצא את עצמי" או "מבוזבז בחיים" ולמרות שאין לי בעיה עם המצב בו אני נמצא אני כן לפעמים חושב שאולי יום אחד אני אתעורר ואבין שאולי פספסתי דברים בחיים בין אם זה זוגיות, משפחה, חיי חברה וכדומה.

לאחרונה אני חושב שאולי משהו לא בסדר בי. אולי כל ההתכנסות הזו והרצון להיות לבד ולעיתים מבודד מהסביבה זה בעצם הפרעה ואולי בעתיד דווקא הלבד יפריע לי. מצד שני, אם טוב לי וזה נותן לי תחושה של חופש ועצמאות לעסוק במה שעושה לי טוב גם ללא מפגש עם אנשים אז למה בכלל לחשוב על זה ולרצות לשנות דברים בחיי?

בכל אופן אשמח לשמוע את דעתכם, מה אתם חושבים על המצב שתיארתי...