היתה לי חברה בתיכון, בצבא וגם אחרי הצבא שהיינו ממש כמו אחיות.
בשנים האחרונות לקשר, הוא נהייה חד צדדי. אני הייתי הפסיכולוגית, המכילה, המקשיבה והכל היה סביבה.
דיברנו בעיקר עליה, על הקשיים שלה, על מה שהיא עוברת. אם הייתי מסיטה נושא ומדברת עליי היא לא היתה מקשיבה.. או חצי קלאץ׳, מיד היתה מחזירה אליה.
חשוב לי להגיד שהייתי שם במשברים הכי גדולים שלה ובאהבה, אף חברה לא עזרה לה כמוני. הכלתי אותה והייתי שם כמה שהיא היתה צריכה.
בשנים האחרונות צברתי ביטחון, הבנתי שאני ראויה שגם יקשיבו לי.. התחלתי להעריך את עצמי יותר וכנראה שידרתי את זה. ברגע שהיא הבינה שאני לא יכולה תמיד תמיד להיות רק בשבילה וסביבה היא פשוט נעלמה, סיננה. כאילו הייתי אוויר.
חשוב לי להגיד, עבר כבר זמן, יש לי חברים וחברות חדשים מדהימים! שרואים אותי. אבל לפעמים עולה בי תחושה כאילו נוצלתי. מחברות אחרות היא לא התרחקה כך. דווקא מולי? שאני זאת שהכי עזרתי לה בעולם.
כששאלתי אותה בעבר לגבי ההתרחקות, היא אמרה שהכל טוב.
כמובן שאני יודעת שהיא גם לא טובה עבורי. אבל זה עדיין מעליב שהאדם שהכי עזרת לו- זורק אותך כשאתה לא עוזר לו יותר, כאילו הייתי חפץ שהשתמשה בו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025