מפחדת לעזוב את הבית בגיל צעיר אבל מרגישה שכבר אין פתרון אחר, מפחדת מהעתיד

שלום לכולם,
שמי מיקה ואני בת 19 ומאז ומתמיד היה לי קשר מורכב עם אימי. הוריי התגרשו כשהייתי בת 7 ומאז עברתי לגור עם אמא שלי, לאחר שנה כבר עבר לגור איתנו בן זוגה החדש. בהתחלה הכל היה בסדר ואז אחרי שנה-שנה וחצי הוא התחיל לפתח אליי התנהגות שלילית- כשהייתי קטנה הייתי שומעת אותו אומר לאמא שלי שאני ילדה לא מחונכת וכו׳ כל לילה והוא היה נועץ בי מבטים ממש מלחיצים. כשגדלתי (גילאים 12-15 בערך) זה הפך לקיצוני והוא היה מצלם את החדר שלי כשהוא היה מבולגן ומראה לאנשים אחרים (כל פעם שהיו באים אורחים הביתה והיו מתרשמים ממני בתור ילדה הוא היה מראה להם את התמונות), הוא היה גם נכנס והופך לי את כל מה שיש על הרצפה ושם לי על המיטה. אמא שלי עודדה את ההתנהגות הזאת שלו כי הכעיס אותה שהחדר שלי לא היה מסודר. גם בתור ילדה מלאה היה צוחק עליי ועל איך שנראיתי וגם על איך שאני אכלתי.
יש עוד הרבה אירועים מהסוג הזה שקרו בבית, אבל זה כבר יוצא ממש ארוך אז אני אתחיל לקצר- כשהייתי בכיתה י״ב הוא איים עליי ועל אמא שלי, שם לנו מצלמות מבלי שנדע וצפה בנו בתוך הבית, ואמא שלי פנתה למשטרה וסיימה לאחרונה את תהליך הגירושין ממנו.
עד היום, קשה לי מאוד לסלוח לאמא שלי שנתנה לי לחוות את כל זה במשך 10 שנים, ולא רק שעמדה מנגד, גם תמכה בו לפעמים.
השנה סיימתי שנת שירות וכמעט לא הייתי בבית (אחת לשבועיים). זאת אומרת שכמעט ולא היה מי שיעזור לה עם אחיי הקטנים והיא מרגישה בודדה וקשה לה מאוד.
זה הפך אותה לעצבנית ואפילו קצת חולנית בעיניי, היא מתעצבנת על דברים קטנים נורא (נגיד לא עניתי לה לטלפון וחזרתי אליה תוך כמה דקות), היא מקללת אותי בלי פרופורציה ולעיתים משליכה חפצים, תמיד היו לה בעיות עצבים והיא הייתה לא יציבה אבל עכשיו זה הפך למוגזם נורא.
אני מרגישה שכבר אין לי מקום בבית שלי, החדר שלי הפך לחדר שלה - הוא הוציאה משם את הרהיטים שלי ושמה שם את שלה, הורדתי מהקיר את התמונות שלי כי לא רציתי שהם יהיו שם יותר והיא תלתה ישר תמונות שלה במקום. היא מבקשת ממני בימים מסוימים לא לישון בבית כי היא רוצה להיות עם מישהו שהיא יוצאת איתו בבית, וכשרציתי להישאר בבית היא התקשרה לבן הזוג שלי ואמרה לו לשכנע אותי לישון אצלו (הוא גר שעתיים נסיעה ממני), לא רציתי לעשות את הנסיעה הזאת אחרי שכבר חזרתי מהבית שלו יום לפני ולא היה לי אצל מי לישון בעיר שלי.
היא מתקשרת לאבא שלי כשאני לא מסכימה לעשות מה שהיא אומרת והיא גם לפעמים מסלפת פרטים ומשקרת לו ואני פשוט לא רוצה להגיד לו מה באמת קורה כי אני לא רוצה שהוא ידאג לי. לא סיפרתי לו שום דבר ממה שקורה אני פשוט שותקת כשהוא מטיף לי בנושא הזה.
אני מתגייסת עוד שבוע ואני יודעת שהמצב לא ישתנה כי כל השנה הייתי מחוץ לבית ועדיין הרגשתי מזעזע כל פעם שחזרתי הביתה.
אני עצובה נורא כבר חודש וחצי, אני לא מחייכת ולא מצליחה להנות מהחיים, קשה לי כל כך ואין לי לאן לברוח. החברים שלי או דואגים לי או כועסים עליי שאני מתרחקת, ולא נעים לי כבר מכל השיחות שעושים לי ומנסים להבין מה עובר עליי ואני פשוט לא מסוגלת לספר ולא יודעת מאיפה להתחיל. הייתי עכשיו שבועיים אצל הבן זוג שלי וכבר לא נעים לי כל פעם לברוח אליו. התקשרתי לאמא שלי להגיד לה שאני חוזרת הביתה אחרי שבועיים שהייתי אצל הבן זוג והדבר היחיד שהיא עשתה זה להיות בפאניקה ולבקש ממני בלי הפסקה לא לבוא ולחזור יום אחר כי היא מביאה את הבחור שהיא יוצאת איתו, שתקתי ולא אמרתי כלום. אבא שלי גר בדירת שני חדרים ממש צפופה והוא עובד בסופר במשרה חלקית כי הוא כבר בגיל הפנסיה, אין לו אפשרות לשכור דירה גדולה יותר.
אני מרגישה שאני חייבת לצאת משם, אני לא מסוגלת להתמודד עם ההתנהגות החולנית הזאת יום יום. ניסיתי לצאת כבר הרבה פעמים אבל אמא שלי אמרה שאם אני עוזבת אז היא לא רוצה שאני אחזור לבקר. היום אני כבר מרגישה שהיא תקבל את זה יותר טוב אבל אני לא יודעת אם יאשרו לי לישון בבית החייל ואני גם מפחדת לספר למישהו אחר מה שעובר עליי.
אני אשמח להבין איך התהליך הזה עובד ומה אתם ממליצים לעשות בסיטואציה.
תודה שקראתם את כל זה