אז הכרתי מישהי בגילי שהוא ליטרלי איש אשכולות: סטודנט לרפואה, מתנדב, סטנדאפיסט, גולש, מתאמן, עם חיי חברה תוססים ומצליח למזג את הכל.
אני? סטודנטית למקצוע מדעי, מופנמת אז לא יוצאת הרבה, שתי חברות קרובות מאוד, בקושי מצליחה לנהל חיי חברה, לא מצליחה לעשות שום דבר מעבר ללימודים שלי חוץ מלהתאמן.
הוא סיפר לי על הדברים שעושה והיה עושה והרבה מהם הם דברים שאני רציתי לעשות ולא עשיתי אם זה בגלל זמן או כסף או שפשוט חשבתי שזה לא מספיק חשוב וזה פשוט עורר בי חוסר ביטחון מטורף וזה הפך אותי לאדם רעיל ודכאוני גם כלפי עצמי וגם כלפיו. אני מקנאה בו כל כך..
אבל זה לא מגיע לו ההתנהגות הזאת, הוא עובד קשה הוא מצליח בחיים ואני במקום לתמוך בו כמו בנאדם נורמלי רק מורידה לעצמי ומדברת על כמה שהייתי רוצה לחוות את מה שהוא חווה, בקיצור מתעסקת בחצי הכוס הריקה.
שתבינו, אני יודעת שזה לא טוב ובגלל זה אני פונה לאתר הזה, אליכם. אני לא רוצה להיות האדם הזה שכל כך רעיל מרוב שהוא מקנא! אני רוצה לתמוך בו, אני רוצה שהוא יישאר לצידי, אני יודעת שאני צריכה לעבוד על עצמי ועל החוסר ביטחון שלי...
אבל איך?
אני באמת לא רוצה לקלקל את מה שאפילו לא התחיל עדיין.
תודה מראש למי שענה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות