מה עובר על אנשים האלה שהם צריכים ככה להתנהג?

יש לנו מישהי בשביל נאמנות לחברה שלה שרבה איתי, "נתנה הוראה" שברגע שרואים אותי "צריך לצחוק" (גילה לי את זה מישהו שהיה נמאס לו ממנה), משתף איתה פעולה אח שלה שגם ככה לא מבין מה היא אומרת העיקר לעשות משהו שכולם עושים.. מעבר לעובדה שזה נשמע מאוד טיפשי, אני לא מבינה מה יוצא לה מזה, כי אין באמת מה לצחוק עלי (אין אינטרס למשת"פ ל אותו רגע), זה לא באמת מעליב אותי או גורם לי לתחושות כלשהן ודבר שני, לא עשיתי לה כלום (ההיפך, דווקא כשהיא היתה צריכה אותי - והיא היתה צריכה אותי- התעלתי מכל מה שאני יודעת שהיא עושה נגדי והיא קיבלה באמת אחלה עזרה ממני), ממש הושטתי לה יד. דבר שלישי מה הבן אדם השני שמשתף איתה פעולה חושב עליה חוץ מאשר מישהי ש.. היא קטנה? תפסה את הקורבן הלא נכון? רמה נמוכה?
בסך הכל, אני לא מחשבנת לה, אני מוצפת החברים ואנשים שמטורפים עלי , ככה שהיא וכל הקטנים מסכנים שמשתפים איתה פעולה עוברים לידי כמו אוויר אבל אני באמת חושבת למה בשנות האלפיים אנשים קטנים משחקים עם כל מיני אנשים משחקים של ...טיפשים?
המשחק המטומטם הזה נסחב יותר מדי זמן, נגמרה לי המכסנית של הסבלנות, ברור לי מה צריכה להיות הגישה ועדיין אני אומרת לעצמי, אנשים עוזבים אותה בלי לחשבן לה (אותם אלה שבנוכחותי ברגעים קטנים היא בעצמה צבועה כלפיהם), אני אשכרה ראיתי מישהו שהיא אמרה עליו נוראות לפני חודש והיום ממש חיבקה אותו...
ממה שראיתי, אף אחד לא באמת נאמן לה כמו שהיא חושבת והיא מראה לאחרים כמה היא צבועה (אולי בגלל זה), אז איפה יוצא לה משהו פרקטי מזה, איפה "קירבה הגדולה" שהיא צועקת שיש שם? איפה הנאמנות שלכאורה הזאת שווה לה? הרעיון לשמו היא עושה את זה כבר נעלם, אין לה באמת כוח חברתי, ואותה חברה שהיא עשתה את זה בשבילה כבר שכחה אותה, וממה שהבנתי גם מסננת אותה, אז גם נגמר הטעם לעשות את זה ו...מה זה נותן לה? ​
מצד אחר היא כל כך צבועה שזה מצחיק אותי, צועקת
קולות "אני אומרת הכל בפנים לבן אדם", אני אחרי כל המקרים האלה אומרת " כן, הכנות ממש נשפכת ממנה, אחרי דברים נוראיים על מישהו היא גם מחבקת אותו...
עם חברים כאלה, לא צריך אויבים. לא הייתי רוצה חברה כמוה בחיים האישיים שלי ,זאת לא מישהי שאספר לה סודות אישיים שלי, לא מישהי להתקשר אליה וסתם לצחוק או להעביר איתה ערב, ולמען האמת , אני לא מבינה איזו אמת או איזה חברה רוצה חברה כמוה.
תאכלס, אני חושבת שהאנשים האלה מהם מאוד לבד,
יש לי הרבה חברים, אף פעם לא היו חסרים לי ויש לי גם חבורה של בנות מהנעורים שלי שלא עוזבת אותי לרגע,
בחרתי את החברים שלי בפינצטה, ואני יכולה להגיד שאנשים כמוה לא היו מתקבלים בחוגים אמיתיים של כאלה שבונים קבוצה של חברים. אנשים אמיתיים לא אוהבים קלעפטעות, אנשים אמיתיים לא נחשפים באמת ערומים נפשית לאחת כמוה ויקומו בשתיים לפנות בוקר כדי לעזור,
אחת כמוני נראית ליד אחת כמוה קצת מרובעת אבל לשתות כמו דפוק ליד החבר'ה לא עושה אותך בראש טוב לידם או אחד מהחברה אלא מה שזה - סתם דפוק.
מי שמכיר אותי באמת יודע מי אני לעומת אחת כמוה , פשוט החוויה לידה היא סתם כמו טעם רע מסוכריה מגעילה שנכנסה לפה.
מה עובר לדעתכם על אנשים האלה שהם צריכים ככה להתנהג?