היי, אני בת 19 ומכיוון שאני באה ממשפחה דתית ולמדתי באולפנה הצהרתי ולא הלכתי לצבא.
התחלתי את השירות שנה שעברה במשרד ממשלה נחשב אבל היה לי נורא קשה כיוון שהיחס מהממונים עליי וגם מהחיילת שעבדה יחד איתי היה מזעזע, בנוסף לכך העבודה עצמה הייתה משעממת מאוד ורחוקה ממה שסיפרו לי עליה. אחרי חודש וחצי קמתי ועזבתי. בנוסף לכל הסיבות האלו, הרגשתי רע מאוד כי נשארתי בבית לבד, כל החברות שלי הלכו לשרת במקומות רחוקים והרגשתי משועממת.
לאחר מכן, התחלתי במקום שירות נוסף רחוק מהבית וליד חברה שלי, גם הוא משרדי, כיוון שלא היה לי מקום בדירת שירות, גרתי אצל סבתא שלי.
בשלב מסויים הבנתי שאני לא מסתדרת במגורים האלו וחזרתי הביתה. נסעתי כל יום שעה הלוך ושעה חזור לשירות הזה, שגם הוא היה חסר תועלת לחלוטין! לאחר חמישה חודשים הפסקתי.
ועברתי לבית חולים ליד הבית, הייתי שמה מספר ימים שבהם הייתי מאוד לחוצה מכמות האנשים ואח"כ נפלתי וקיבלתי חופשת מחלה. אחרי החופשה הזאת החלטתי לא לחזור עוד לשירות. הייתי באמצע קורס פסיכומטרי וכעת סיימתי.
סה"כ יצא שעשיתי חצי שנה שירות. כעת מתחילה שנה חדשה של השירות הלאומי ואני אובדת עצות. אני יודעת שאם אשאר בתקן משרדי בבית יהיה לי נורא קשה וארצה לעזוב שוב. התקנים האלה ממש מעצבנים ואני פשוט מרגישה חסרת תועלת.
אופציה נוספת שלי היא ללכת למקום שירות יחד עם עוד מספר חברות, רחוק מהבית, אך אני לא מתחברת לעבודה שמה, היא בגן ילדים ולא ממש הסגנון שלי.
אני כבר ממש מיואשת ולא יודעת אם בכלל להמשיך את השירות למרות שאני יודעת שזה חשוב ומאוד רוצה בכך. עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות