אני בן אדם שדי תקוע במחשב, כל הזמן.
משחקי מחשב, סדרות וכו'. וככה יצא שדרך דיסקורד הכרתי מישהו מארץ אחרת. ולא לקחתי את זה ברצינות במשך חצי שנה, אבל אז הבנתי שאני מאוהבת. כן הייתי בדייטים לפני, אבל קשה לקרוא לזה משהו אמיתי. גם אני תמיד התביישתי, ופחדתי ממגע נורא.
וכשהרגשתי שהתאהבתי בלי כל מה שאני מפחדת, ולא היה עלי לחצים השתחררתי, אולי אפילו יותר מידי. יכולה לומר בלב שלם שהבן אדם אוהב אותי, ואני מכירה את כל המשפחה שלו ואת החברים שלו. אבל באה הקורונה... וכל התוכניות להיפגש פשוט נמחקו לגמרי, או נדחו עד אחרי הקורונה.
ובהתחלה הכל היה בסדר, ויצא לנו להכיר אחד את השני ובילינו כל יום כמה שעות ביחד, בהפסקות מהצבא. אבל אחרי שנתיים, כבר נורא קשה לי. אני רוצה מגע פיזי,
למרות שזה עדיין מפחיד אותי בטירוף ואני יודעת שלא הרבה יסכימו לקבל דפוקה כמוני,
אני מאוד רוצה את זה. אפילו חיבוק פשוט. אין לי אפילו חברים שיחבקו אותי,
וההורים שלי מהסוג של האשכנזים הקרים במיוחד. לאחרונה אני פשוט בוכה מתסכול,
וזה לא שיש לי מישהו אחר, אין לי וגם אם אחליט לחפש עכשיו זה לא יקרה בקרוב.
אני צריכה יותר מידי זמן כדי להיפתח, אבל גם כשאני מנסה לומר לעצמי להשתחרר אני חושבת עליו, ושאני לא רוצה אף אחד אחר.
כולם אומרים לי שזה לא יקרה, וגם אני רואה שהמצב רק מחמיר. אין לי מושג מה לעשות. אני מרגישה שבגלל הקורונה, כל הדברים שהיו בשליטתי כבר ממש לא שם.
אני יודעת שרק אם אני אראה אותו פנים מול פנים ואדבר איתו אוכל להבין במאה אחוז עד כמה זה מתאים לי, אבל בשנה הקרובה זאת אפילו לא אופציה
איך להתמודד עם הבדידות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025