האמת שאני פשוט מאוד מובך מכל הסיטואציה.
אני כבר עוד מעט בן 30 וענייני הזוגיות האלה זה כמו פצע ענק שיש לי בלב שלא מפסיק לדמם. יצאתי בחוה״מ לדייט ראשון מזה אולי שלוש שנים. חשבתי שהלך טוב, אבל היא לא חשבה ככה ולא רוצה להמשיך - איחלתי לה בהצלחה והלכנו לדרכנו בטוב.
אבל זה לא סתם ששלוש שנים לא יצאתי לדייט. כי זה לא שלא ניסיתי. אני ממש לא מפחד לגשת לדבר עם מישהי לא ברשתות החברתיות ולא בעולם האמיתי. פשוט באמת לא קורה מזה כלום וככה יכולות לעבור שלוש שנים בלי דייט בודד.
אני שומע כל הזמן מחברים וידידות שמודעים לבעיה שאני כן ״נראה טוב״. גובה 180, כל השיער שלי על הראש, בלי שיער גוף. עיניים ושיער בהירים. בחודשים האחרונים גם עם שרירים כי אני מתאמן.
זה מתסכל מאוד... בין היתר כי אני מרגיש שאני מאוד עוצמתי בתחומים אחרים בחיים שלי. יש לי תואר, אני עובד בתעשיית ההייטק כבר שנים ובחברה מצוינת. התבקשתי בימים האחרונים למלא מסמך שמפרט את כל הנכסים שלי ואפילו אני הופתעתי שאחרי שסכמתי הכל. אם אמשיך עוד קצת ככה, אז עוד שנה-שנתיים אני יכול לקרוא לעצמי מיליונר למרות שאני באמת חי לייפסטייל צנוע ואפילו אוטו לא מחזיק.
אבל לא הייתי אומר על עצמי שאני קמצן. כי אני כל הזמן נותן כספים לצדקה בעיקר לדרי רחוב. במצטבר, בוודאות תרמתי כבר עשרות אלפים. כי אני יודע מה זה לחיות בעוני בתור מישהו שגדל במשפחה ענייה של עולים.
באמת שלא אוהב לדבר במובנים מיסטיים כאלה, אבל לא יודע למה בתחום הזה יש לי כזאת ״חסימה״ מטורפת! אני יודע שיש אנשים בעולם שאין להם זוגיות בגלל שיש להם נכות פיזית או נפשית. עם כל החסרונות שלי, לקרוא לי ״חולה נפש״ זה נשמע לי תלוש. אני סתם בחור נורמלי - בלי כל מיני התקפי עצבים.
זה לא שאף פעם לא הייתי בזוגיות. אבל אני מוטרד במידת מה כשאין לי. בעיקר בחודשים האלה שהופכים לשנים שאין בכלל מועמדות בסביבה.
בעבודה, אין מה לדבר. יש כמה בחורות נאות וצעירות, אבל מחלקת HR קבעה שאסור לעובדי חברה לצאת זה עם זה.
נ״ב - מנסה את מזלי גם באפליקציות היכרויות, אבל לא יכול לומר שאני אופטימי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות