אני בת 25, רווקה בזמן שהחברות והאחיות שלי מוקפות בילדים החמודים שלהן.
אני לא רוצה ילדים, מצהירה שאני "לא בנויה לילדים". שמרתי על הרבה, מתינוקות ויותר גדולים. אני שמה לב איך אני מתחילה לאבד את הסבלנות אחרי שעתיים שלוש כשאני שומרת על תינוק לבד.
ממצב רוח טוב אני פתאום נעשית עצבנית ואחרי שהאמא חוזרת ואני חופשייה ללכת, אני מרגישה הקלה עצומה וחוזרת למצב הרוח הרגיל.
כששואלים אותי למה אני לא רוצה ילדים, הדבר הראשון שאני חושבת עליו זה החופש שאני עלולה לאבד והאחריות שאני צריכה בשביל הילד. אני לא חושבת שאני בנויה לזה.
בחור אחד אמר לי שגם הוא לא בנוי לילדים וזה גרם לי לחשוב.
האם ההצהרה הזאת באמת נכונה? האם להיות הורים מצריך אנשים שיכולים להתמודד עם זה נפשית? או האם תפוס החשיבה של "אני לא בנוי לזה" משתנה כשיש ילד, וזה רק תירוץ לדברים שאנחנו לא רוצים לאבד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות