שווה לי להתנדב לצבא אחרי שלא הלך לי בשירות לאומי?

שלום,
בגלל OCD איתו אני מאובחנת מגיל 13, פסיכולוגים שאני אצלם כל החיים (בהתחלה בגלל הגירושים של ההורים שלי, אחרי זה היסטריות שעשיתי בתור ילדה ואחרי גם OCD וחרדה חברתית) וקשיי שינה, קיבלתי פטור מהצבא. אני אישית רציתי להתגייס, לומר את האמת בשביל להיות כמו כולם, דבר שאף פעם לא הרגשתי ולא רציתי שיגדל עוד. אבל אחרי שאחותי השתחררה אחרי חצי שנה בגלל שהתחילו לה חרדות, קשיי שינה והפרעות אכילה, אמא שלי החליטה שאני לא צריכה להתגייס, והבנתי שאין לי טעם להתווכח איתה כי היא הייתה מאוד נעוצה בדעה שצבא זה הדבר שיגרום לי להשתגע, מה שמאוד סביר בגלל שגם סבא שלי וגם דוד שלי חולי סכיזופרניה. אחרי מכתבי המלצה למתן פטור מהפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי והעובדה שבצו הראשון אמרתי בפירוש שאני לא מתכוונת להתגייס, קיבלתי פטור עם לא הרבה סיבוכים (אבל לא מיידית), שאני הרבה פעמים מרגישה שהוא לא מוצדק כי יש אנשים עם בעיות הרבה יותר גרועות משלי שכן מתגייסים.
במהלך כל כיתה י״ב, הרגשתי כל כך בצד כשכולם דיברו על הצבא מה שהגביר את תחושת השונות שלי שהייתה קיימת מאז ומתמיד, בגלל שכולם מתגייסים ואני לא. ברגע שהבנתי שאני לא הולכת לצבא ידעתמ שאני הולכת לעשות שירות לאומי, לפחות טיפה להרגיע את כל האנשים הרבים שאני פוגשת ומבקרים אותי על זה שאני לא מתגייסת, למרות שאני תמיד אומרת שמסיבות בריאותיות ושאני עושה שירות לאומי שהתעקשתי שהוא יהיה משמעותי ולא פקידותי.
אז בספטמבר התחלתי שירות לאומי בבית אבות, אחרי שהרבה תקנים לא קיבלו אותי ככל הנראה בגלל שאני לא חברותית במיוחד ולא טובה בראיונות. התנדבות עם קשישים נראתה לי הדבר הכי נורמלי למישהי לא חברותית כמוני, אבל זה התברר כזוועה. אני אולי נשמעת מפונקת ובאמת שאני הכי בסדר עם ריחות ומראות והכל, אבל כשאני צריכה להאכיל את הזקנים זה באמת מקשה עליי נפשית. מה גם שבבית אבות בו אני מתנדבת רוב הקשישים במצב תפקודי או שכלי ירוד, וגם אלו שבמצב טוב לא מאוד רוצים לשחק או לדבר תמיד, ככה שאני מרגישה שאני מבזבזת את היום בלא לעשות יותר מדי, למרות שהרבה מהם כן אומרים לי שאני מצילה אותם מהדיכאון של בית האבות, ועם חלקם כן נחמד לי לדבר ולשחק, אבל זה אפילו לא מעביר לי חצי מהזמן.
אחרי יומיים כבר הבנתי שלא טוב לי, הבעייה היא שיש לי נטייה להישאר במקומות שלא טוב לי בהם מחשש לשינויים, כמו התיכון הלא ממש טוב לדעתי שהייתי בו וגם המגמות שבחרתי. הקש ששבר את גב הגמל היה שניהלתי שיחה מאוד נחמדה עם קשיש אחד, ואחרי זה הוא אמר שאני מוצאת חן בעיניי, ובאמת שאני כם הכי לא זאת שאומרת שכל דבר זה הטרדה מינית, אבל זה באמת היה ברור שהוא התכוון לזה במובן הזה גם אם הוא לא באמת הבין בת כמה אני ועם מי הוא מדבר, מה שכרם לי להרגיש מאוד לא בנוח. יום אחרי זה טסתי לארצות הברית לחופשה שתכננתי הרבה לפני, ואולי זה חלק מהג׳ט לג ומהדכדוך שיש תמיד אחרי שחוזרים מחופשה, אבל היום חזרתי ובאמת זה הרגיש כמו סיוט, למרות שכן היה לי נחמד עם אלו שאני משמחת אותם, אבל שוב זה אפילו לא מעביר לי את הזמן.
אחרי שקרה המקרה עם הקשיש שרמז, הבנתי שאני צריכה לעבור תקן או להתנדב לצבא, אופציה שבטמטומי שללתי כי חשבתי שהיא תיקח הרבה זמן שאני לא רוצה לבזבז ושאני במילא לא אקבל תפקיד כמו שאני רוצה, ואחרי השירות הלאומי הבנתי שאני לא יכולה להיות בשום תפקיד סוציאלי, מה גם שלא בא לי להיות פקידה, ובאמת שבדקתי ואין ממש תפקידים אחרים בשירות לאומי, כי נגיד לתקנים ביטחוניים אמרו לי שזה לא לכאלה עם סעיף נפשי אלא רק לדתיות.
אני באמת יותר ויותר חושבת על להתנדב לצבא ולחסוך לעצמי את כל השונות והתגובות שאני אקבל מכולם וגם לקבל את החוויה של הצבא, כי הרוב באמת לא מקבלים את זה שאנשים לא עשו צבא, וגם אם מקבלים, יש להם תגובות שלמרות שאני באמת מנסה שלא יהיה לי אכפת, מאוד קשה לי להתמודד איתן.
אבל עכשיו כשהרעיון של ״אני אהיה בצבא״, אפילו אם רק לשנה (שזה מה שמתנדבים עם פטור נפשי עושים) קצת מלחיץ אותי, וגם אם אני עכשיו אפרוש מהשירות הלאומי ובסוף לא יקבלו אותי לצבא או שיתנו לי תפקיד שאני לא ארצה אני לא אעשה כלום, ואני לא מעוניינת עעשיו ללכת ללמוד גם כי אני לא יודעת מה וגם כי אני כן רומה לתרום.
אני לא בשלב הכי טוב של המצב הנפשי שלי, אבל רחוקה מאוד מלהיות בשלב הכי גרוע, ואני כן רוצה קודם לדעת מה הפסיכולוג החדש שיש לי לא הרבה זמן יגיד לגבי התנדבות לצבא וגם הפסיכיאטר החדש שיש לי תור אליו פעם ראשונה בעוד שבועיים.
אז אחרי שקראתם את כל המגילה השאלות שלי הן:
1. האם כדאי לי להתנדב לצבא או להישאר בשירות לאומי?
2. האם אני אוכל להגיד בקשת התנדבות ולעשות מיונים כל עוד אני בשירות לאומי ולפרוש ברגע שאני מתגייסת?
3. האם אני אוכל ללכת לתפקידים כמו מודיעין כשאני מתנדבת עם סעיף נפשי?
4. אני כן רוצה לעזוב את הבית אבות לתקן אחר בינתיים ואני לא יכולה לעשות את זה עד סוף סוכות כי הרכזת שלי בחופש, האם כדאי לי כן לזרז את זה או לתת עוד צ׳אנס כי לפעמים כן יש רגעים נחמדים?
ממש אשמח למי שיענה ואם יש מישהו שהתנדב לצבא אחרי שירות לאומי או פשוט התנדב זה ממש יעזור