אני גר בגרמניה, עובד במקום שאליו מגיעים קבוע יהודים. מדי פעם מגיעים אנשים מישראל.
לפני חודשיים-שלוש הגיעה אלינו ישראלית שמיידית הבנתי שזהו: מצאתי.
התחברתי אליה בתור ידידה בהתחלה כי אני אדם מאוד מאוד ביישן. היינו רק שנינו שדוברים עברית שם, אז הגיוני שנסתובב ביחד. אז בשלב מסיום אמרתי לה שהיא פשוט מושלמת. היא אמרה חחח תודה ושיש לה חבר.
לא ויתרתי. לא כל יום פוגשים אחת כמוה.
אז המשכנו להיות ידידים כאילו כלום. ואני המשכתי להתקרב אליה. עד שיום ערב אחד שתינו מספיק בשביל לעבור לשלב הבא.
חודש וחצי הייתי בעננים. קמתי כל בוקר מאושר שאני יכול להכין ארוחת בוקר לא רק לעצמי. הסתובבנו קבוע בעיר כמו זוג נשוי.
ו... כמו שאתם מבינים, היא היתה צריכה לחזור לארץ. אמרתי לה שהיא יכולה להישאר, כי אני יכול לסדר לה הערכה. היא אמרה שהיא לא יכולה, כי יש לה חבר בישראל.
אמרתי שתעזוב אותו ותישאר איתי. היא אמרה שיש לה גם משפחה בארץ.
אז אמרתי שאני יכול לעזוב הכל ולחזור לישראל! גם לי יש משפחה בארץ.
היא צחקה ואמרה שלא מצפה שאני אעשה דבר כזה בשבילה. וחוץ מזה, היא לא ראתה את החבר שלה שלושה חודשים.
שאלתי אם היא אוהבת אותו והיא אמרה שכן.
איך לגרום לה לשנות את דעה? אני מוכן להגיע כבר עכשיו לישראל. אני אדע למצוא איפה היא גרה, יש לנו את הטפסים שלה, טלפון וכל הפרטים.
אני יכול לקחת חופשה רק בשביל למצוא אותה. אבל מה אני אגיד אחרי שאני אראה אותה?? איך לגרום לה להבין שאני לא צעצוע שאפשר לזרוק ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025