אני עובדת בעבודה שבה אני פוגשת לקוחות קבועים.
יש בחור אחד שהוא בן 30 לפחות אם לא יותר... והוא תמיד שואל לשלומי בימים שאני הכי צריכה את זה, מישהו שיפגין כלפי אכפתיות, אז קשה שלא להתייחס, העבודה קשה והרגעים האלה מקבלים יותר משמעות.הוא כל הזמן מנסה להצחיק אותי כשהוא רואה שאני במצב רוח לא משהו, הוא אומר לי כמה כולם אוהבים אותי בעבודה, הוא קורא לי בשם חיבה ואף פעם לא כעס עליי בנוגע לעבודה שלי, שמתי לב שהוא מתייחס רק אליי ככה מבין העובדות האחרות.
קרה כמה מקרים שהוא שם את היד שלו על שלי והשאיר אותה שם כמה רגעים או שהוא שם כאילו בלי כוונה את היד שלו על המותן שלי. קרה כמה מקרים שהוא נכנס לחדר שבו אני עובדת (לבד) וסגר את הדלת עלינו, דברים שלקוחות אחרים לא עושים.
פעם אחת הרגשתי שקצת חציתי את הגבול איתו ואמרתי לו שלא, זה לא מתאים וזה היה נראה שהוא נפגע, הוא נורא עדין ונחמד, מתחשב וטוב לב אבל אני תמיד מזכירה לעצמי שהוא נשוי ואסור לי פשוט אסור לי לפתח אליו רגשות, אני תמיד נמשכת לדפוקים, לבלתי אפשרי, לפגומים- כמוני.
אני מזכירה לעצמי שהוא נשוי ואם חלילה יקרה ביננו משהו הוא יבגוד בה ויש להם ילדים ואני לא רוצה שתהרס משפחה בגללי, אני מאוד מפחדת מעצמי, שאני אעשה משהו שאתחרט עליו כי לאחרונה כאילו בלי שאני רוצה נפלטים לי משפטים שאני חושבת עליהם בראש אבל בשום אופן לא מתכוונת להגיד לו אותם וככה אני פותחת עוד פתח ואני שמה חב שהיחסים ביננו נהיים קרובים ומוזרים ואני מתוסבכת נורא, כל היום אני חושבת עליו ואני שונאת את זה, איך אני יכולה לאהוב אותו ולדמיין אותו כל רגע מהיום שלי ובו זמנית לכאוב כל כך? אני לא רוצה שיכאב לי, אני רוצה לשחרר ממנו כמה שיותר מהר כדי שכמה שפחות יכאב, זה אסור בתכלית האסור אני יודעת את זה, אבל לאהוב אותו זה לא בשליטתי. מה אני עושה במצב כזה? לעזוב את העבודה? אני ממש צריכה את. הכסף ולא יודעת מה לעשות עם עצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות