אני בחיים לא אקבל את עצמי.
המוח שלי מקובע, ואני משועבד לחוקים שאני עצמי המצאתי. כל החיים אני חיי ככה, אסור לי להראות חולשה, אסור לי לתת לגבריות שלי להיפגע, אסור לי לבקש עזרה.
בתור סטרייט, או הומו בהכחשה, הייתי יכול להגיד לעצמי "שיעשו מה שהם רוצים". לא הפריע לי, באמת שלא. אבל בתור הומו, אני נגעל מהקהילה.
הלכתי למטבחון, שמעתי על כמה שזה יעזור לי להיפתח, להשלים עם עצמי, ולקבל את עצמי. אבל בפועל, המצב שלי הדרדר. לא תקשרתי שם עם אף אחד, והתת מודע שלי חיפש בכוח את כל הסטיגמות הנפוצות על הומואים. גבר שרוקד בצורה נשית, גבר שמחבק/מנשק במקום לחיצת יד, וגבר שכולו ורוד. אז נחנקתי בפינה... יצאתי שעה יותר מוקדם... והלכתי שעה ברגל רק בשביל להגיע לרמה הכי נמוכה שלי עד כה- לדבר עם עצמי. כבר כמה ימים שאני תופס את עצמי ממלמל ומיד אחר כך מפסיק ומתבייש.
אני שונא את עצמי. אני לא מצליח למצוא לאן אני שייך. אני בחיים לא אקבל את עצמי.
אני שונא את הסטיגמות, ושונא לראות במו עיני את כמה שהן נכונות.
אני שונא את זה שאני לא מצליח ליצור קשר עם שום צד.
אני בחיים לא אצליח להתחבר לקהילה עם האופי שלי, בחיים לא. אז מה אני אמור לעשות, לשנות אותו? מה ההבדל בין זה לבין לחיות בארון? פה שקר ופה שקר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025