נפרדתי לפני כמה חודשים מקשר מאוד ארוך, יוזמה שלי אחרי שחצה קו אדום. חשב שזה ״יעבור לי״ וגילה שלא. חשב שאשאר במחירים שקיבלתי על עצמי בקשר יחד עם זה שבניתי אותו.
אחרי הפרידה היתה לי התעוררות מאוד חזקה ממנו ומהקשר, התחלתי לפרוח. ניסה ליצור איתי קשר וסרבתי אבל אנחנו בקשר טכני בסדר. כשביקש שאחזור, היה עדיין בתוך קשר בו בגד בי איתה וקיבל את הסירוב מאוד קשה.
היו לו כבר שני קשרים שידעתי עליהם ולא הרגשתי אליו כלום. לא יצאתי עם הרבה גברים מבחירה.
אני מצחיקה את עצמי כי אני רואה שיש קודים אבל לא מבינה אותם, כמו לחיות בגלקסיה מקבילה.
לא היה לי גבר כלשהו שיצא לי לצאת איתו מאז הפרידה הגעתי למסקנה שאני מאוד מוזרה בתחום הזה וכשחברות שלי מחליטות על מקומות בילוי אני פתאום מרגישה כמה זה אמור להיות מוחלט מהר, ואני לא שם.
יושבת לי בכיף ליד חברה באיזה פאבבר ופתאום מתחילים להתקרב אלי כל כך הרבה גברים בבת אחת שזה קצת מפריע לי כי אז מתחיל סוג של משחק כזה ביניהם, כאילו גם לא מוותרים אחד לשני ובאותו רגע בא לי להעלם, אז אחרי 10 דקות אני מודיעה לחברות שלי שאני ממש עייפה והולכת. לא מוסרת טלפון, לא רשתות חברתיות ולא כלום. מתחמקת בחצי צחוק ובורחת.
לא בנויה לדינמיקה הזאת. תחושה של שוק בשר.
חיים באינסטנט, מהר, עכשיו, לא הציגו את עצמם וכבר עם משפטי מחץ כמו: ״כמה את יפה, חייב אותך, את לא בסדר, כאבו לי העיניים מלהסתכל עלייך״ ואני בתוך תוכי: תמרח עליהן סינטומיצין ועוף ממני או כאלה שמנסים לשלוח ידיים וכל פעם אני קמה וזזה למקום אחר.
לא בא לי כל זה, לא בנויה לזה, וזה כאילו אני חייבת להיות שם כדי להכיר מישהו, אבל מצד אחר גם יודעת בתוך תוכי שככה גם לא אכיר ואין מקומות להכיר בהם אנשים אני ממש במילכוד.
עצות? איך אתם מכירים מישהו נורמלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות