היי, אני לומדת לתואר ואיתי לומד בחור שאנחנו לא היינו חברים בנינו אבל משתייכים לאותה חבורה ורואים אחד את השני כל יום בלימודים, הוא גם בגילי. ידעתי מחברים שלי שהוא עובר תקופה מאוד קשה בחייו האישיים והוא מסוג האנשים שמתמודד עם דברים לבד. איכשהו, נשאבנו שנינו לקשר שנמשך בערך חודש וקצת, הקשר הכי מטורף שהיה לי, עם מלא כימיה וחיבור שלא היה לי בחיים עם אף אחד. אני לא בחורה חסרת מודעות, יודעת מתי הכימיה הדדית והכי הרגשתי את זה. במשך כל הקשר יצא לנו גם לדבר על כל הדברים שהוא עובר, ובאמת עובר דברים קשים מאוד נפשית והוא לא הסתיר ממני שהוא לא מוכן למערכת יחסים מההתחלה, למרות שהוא רוצה הוא פשוט לא פנוי לזה רגשית וצריך זמן לעצמו להיות לבד. למרות זאת הקשר עדיין המשיך .. אחרי חודש בערך, החליט שכבד עליו וחייב את הזמן שלו לבד. וככה הקשר הפסיק. בגדול, זה משפט קלאסי להגיד כשלא מתאים להמשיך אבל באמת אני יודעת שעוברת עליו תקופה מזעזעת נפשית ואני כן מאמינה לו שזה בגלל זה. זה נגמר בנינו לפני חודשיים בערך. אנחנו בקשר של שלום שלום וסמולטוק כח אני רואה אותו בלימודים על בסיס יומיומי, אבל לא מעבר לכך, לא לומדים ביחד כמו שהיינו וכו'. ממש קשר מינימלי. יש בי תחושות פספוס מאוד גדולות, כי שוב אני יודעת שאם היינו ביחד היה יכול להיות בנינו משהו מדהים והייתה באמת כימיה מדהימה משני הצדדים! יש בי הרבה תקוות שעוד תקופה כשיעבד עם עצמו דברים הוא ירצה שמנסה שוב ובאיזשהו מקום אני אפילו מחכה לזה. מה אתם חושבים, שאני עושה טעות? שאני משלה את עצמי? שאולי הוא פשוט לא רוצה והוא לא יחזור? חייבת עצה כי אני מרגישה משוגעת בגלל התחושת בטן החזקה הזאת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות