לפי בערך שנה קיבלתי צו ראשון ואני תמיד פחדתי מהמסגרת הזו שמעתי עליה דברים פחות טובים ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה להתגייס אלא לעשות שירות לאומי. הוצאתי פטור על דת ובמשך כל התהליך ועד סופו הרגשתי בתוך תוכי שאני כן צריכה להתגייס ושאולי זה לא בהכרח משהו רע כמו שתמיד חשבתי והתחלתי להתחרט על כך שאני מוציאה את הפטור. בסופו של דבר הוצאתי את הפטור אבל במשך כל התקופה הזו ועד עכשיו, אני מרגישה שפשוט שירות לאומי זה לא המקום בשבילי ושאני צריכה להתגייס. במשך כל התקופה שקיבלתי את הפטור ניסיתי להדחיק את הרצון שלי להתגייס והתחלתי בתהליך להתקבל למדא ולהיות פרמדיקית. זה תפקיד שאני מאוד רוצה אותו ואני פשוט לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. אבל עדין הרצון להתגייס לא עוזב אותי ובמיוחד אחרי שהבנתי שלהיות פרמדיקית בצבא זה פשוט שווה את זה, נכון שזה תפקיד לא פשוט אבל זה פשוט התפקיד הכי טוב שאני יכולה לקבל. אבל עכשיו אני נמצאת בדילמה מאוד גדולה, מצד אחד אני אומרת לעצמי אולי עדיף ללכת פשוט ולנסות להתקבל דרך מדא ולהיות פרמדיקית. או לקחת סיכון גדול מאוד ולהחזיר את הפטור ולהילחם על להיות פרמדיקית בצבא. אני פשוט לא יודעת כמה בצבא ישימו לב אלי וביוחד עכשיו כשכולם כבר בתהליכי מיון אני פשוט מרגישה שזה פשוט יהיה קשה מדי לנסות להתקבל לזה וחוץ מזה הסיכוי לקבל את התפקיד הזה הוא מאוד קשה. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשהוצאתי את הפטור יכולתי ללכת להתגייס רגיל ואולי גם לקבל בסופו של דבר את התפקיד. עם כל הרצון לעשות את זה ולקחת את הסיכון אני לא יודעת אם בכלל אני אקבל ציון דפר מתאים או אם אני בכלל אתאים ביום המאה אני פשוט לא יודעת מה לעשות וההרגשה הזו של תחושת הפספוס, הפחד לפספס איזה משהי חוויה לטוב ולרע פשוט מעיקה לי בכל יום ויום וזה פשוט מתסכל שאני לא יודעת מה לעשות ובינתיים הזמן עובר וזה לא לטובתי. אשמח אם תוכלו לעזור לי לבחור.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות