היי, אני בת 22, יוצאת עם הבן זוג שנתיים וחצי
אהבה ראשונה שלי חשוב לי להתחיל מזה שהוא אדם מדהים, מכיל ונאמן
מבחינה משפחתית הוא יתום ומהצד שלי אין לי קשר ״חברי״ עם המשפחה ככה שאין לי את מי לשתף
במשך הזוגיות שלנו היו לנו מספר פרידות בהתחלה זה היה כי הוא לא היה מוכן לזוגיות רוב הפרידות הגיעו ממנו אבל הצלחנו להתגבר עליהם ובסוף מצאנו דרך חזרה זה היה רק בתחילת הקשר
ולאחר מכן הייתה פרידה רצינית יותר ועד המלחמה הכל היה בסדר גמור.
מתחילת המלחמה הכל השתנה,
נכנסתי לדיכאון קל ואני מרגישה שירד לי ממנו, נהייתי תוקפנית אליו, אני מנסה להרחיק אותו ממני ולפעמיים אפילו לא בא לי להיות בסביבתו, הוא אומר שהוא רוצה לעזור לי ולתמוך בי אבל אני מרגישה שהוא מעיק עליי.
הרגשתי שאני צריכה קצת רגע לעצמי ואמרתי לו שאני מעדיפה שניפרד ובסוף שוב חזרנו אני כבר לא יודעת אם אני עושה את זה מאהבה או שזה פשוט הרגל אליו.
בתחילת המלחמה התחלתי להתחזק והוא אמר לי שהוא מוכן לעשות אל זה יחד איתי אבל אני מרגישה שאין לי כבר רצון בזה לעשות את התהליך הזה איתו.
אני מרגישה אובדת עצות אני לא רוצה לעשות טעות ולבסוף לאבד אותו אבל משהו בעצמי גם אומר לי שאני רוצה את השקט ואת הלבד שלי
אשמח לעצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות