פעם הייתי מסתכל על בחורות בוגרות ממני ורואה ילדות עם חינוך וכבוד, מתי זה השתנה?

שלום עליכם חברים, פעם כשהייתי יותר קטן הייתי לפעמים מסתכל על הבחורות הבוגרות ממני והייתי רואה ילדות עם יופי אישיותי ונראותי, בחורות עם קלאס שמכבדות את עצמן ואת גופם, ילדות עם חינוך טוב וכבוד לאחרים ולעצמן, כן אולי עושות שטויות אבל יודעות מה הגבול ואותו לא חוצות.
אבל היום אני מתסכל ואומר לעצמי, מתי השתנה כככה הכול?
מה גרם לדברים להחמיר מיום ליום? זה החינוך? זה הסביבה? או אולי בכלל כול המדינה.
אני רואה לפעמים ילדות בתיכון ואומר לעצמי מה יהיה איתן בעוד כמה שנים אם ככה הן כבר היום?
אני יכול להמשיך להסביר ולהדגים עוד הרבה מאוד.
אבל בעיקר מה שכואב לי זה שכמעט כולם ככה, חוץ מהדתיות שנשאר עוד משהו בהן, וחוץ מהבחורות הסאחיות כביכול שהחינוך בבית ניתק אותן מחינוך שמשתולל בחוץ, לא נשארו אמהות לילדים שלנו להכיר.
יש מצב אני קצת מגזים, אולי אני שופט ומכליל אבל קשה לי לא לראות את זה בכול מקום.
אם בצבא שאני כבר שנתיים רואה את זה, אם זה בחוץ במקומות שאני רואה את זה, או קיצר כול מקום שנסתובב בו.
עכשיו גם אצל הבנים זה לא וואו, אני מרגיש כאילו אני בגבול הסביר בין שני הצדדים, אני קצת שובב אבל גם הגיוני, יודע מה בסדר ומה לא, מה טוב ומה רע, לכבד כל אחד, לדעת להושיט יד כשצריך, ובתכלס פשוט מחונך.
אני בעצמי מעולם לא הייתי בזוגיות ארוכה ואמיתית באמת, אולי זה אשמתי ואתם תקראו לי בררן או עם אגו וכו, אבל אני מרגיש שגם לצד השני יש חלק לא כזה קטן,
אני לא חי בסביבה רעה עם ציבור לא טוב, אבל בכול אופן כך קרה.
ודבר אחרון, אני בדרך כלל מסתכל על הטוב שבדברים, עם אנשים ובעיקר בנות אני נופל בקלות ושופט לרע ומחפש מה לא בסדר, אבל כואב לי להגיד כמה זה קל ופשוט, אז כן בסוף בהכול יש יופי וטוב קשה לפספס אם מתבוננים ומחפשים.
נקווה שהגיל עושה משהו והשנים יתנו לכולנו תבונה וחוכמה כדי להביא דור שיכבד יותר את עצמו אחרים, שיהיו אנשים טובים,