היי,
הייתי בחוג מסויים שהכרתי דרכו חברה מאוד טובה.
אחד האנשים הכי אינטליגנטיים שהכרתי.
מאוד נאמנה, אובייקטיבית ושיתפתי אותה עם הזמן על דברים שקרו לי.
גם במבחנים שהעברתי אותה, הבנתי שהיא דיסקרטית ואובייקטיבית. עזבתי את החוג כי מיציתי. באמת מיציתי.
הבנתי לא מזמן במקרה שגם היא עוזבת.
עצוב לי כי כשישבתי וחשבתי על זה עם עצמי, הגעתי למסקנה אחת שאם אחת כזאת עוזבת זה כי סבלה.
וסבלה מיחס רע של מדריכה כלפיה.
ודווקא של אישה, לא גבר.
לנשים יש את התכונה הזאת שהן לא אוהבות חכמות ודעתניות לידן.
זאת ההרגשה שלי והיא לא עוזבת אותי.
אני רוצה לעזור. למרות שלא ביקשה ולא שיתפה אותי. משהו בה כרגע לדעתי מתמודד עם לשדר חוסן, וזה טבעי ובסדר ונכון.
למה אני רוצה לעזור? אני זוכרת לה רגעים יפים של חברות אמיתית ברגעים מאוד קשים שלי.
בשבילי זה מספיק.
היא חזקה, ברור לי. היא לא צריכה את הגב שלי,
אבל חברה כמוני כן יכולה להביא את תעצומות הנפש שהיא צריכה עכשיו.
איך אני יכולה לעשות את זה בצורה טובה ולא פולשנית לנפש?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025