כן
שלום,
אני יודע ש"אין דרך נכונה" להתמוד עם אבל וכל אחד מתמודד בצורה שונה,
אבל המקרה הזה ממש מוזר לי ופשוט לא מתיישב לי טוב בבטן. אני כמובן לא אעיר על כלום אבל רציתי לשמוע דעות של אנשים נוספים.
מישהי שהכרתי בעבר איבדה לאחרונה את אבא שלה. היא טוענת לפי הסטוריים באינסטגרם שהם היו מאוד קרובים וכמה הוא היה חשוב לה.
לא עברו חמישה ימים וכנראה ביום האחרון של השבעה בסוף שבוע,
והיא כבר מעלה תמונות בביקיני חשוף במיוחד עם זום על כל הציצי בחוץ. בסוגריים אני אגיד שכנראה היא נוהגת לקבל הרבה תשומת לב על החזה שלה וככה קיבלה את רוב העוקבים שלה, אז כנראה שלא הרבה מתעניינים באופי שלה. לא עברו יומיים ויש תמונות אווירה ממועדונים ויציאות וחברות וכו, בשילוב כמובן תמונות של אבל וצער בין לבין.
ראיתי את זה והתהפכה לי הבטן. זה מה שאת בוחרת לפרסם פחות משבוע אחרי?
כל כך מהר לחזור למסיבות, יציאות ועניינים? ואיך זה מתיישב שבין מסיבה למסיבה את מעלה סטוריים על כמה קשה לך ועצוב לך?
ואפילו אם קיבלת החלטה להמשיך לשמוח ולחזור לשגרה, בניגוד לצער שאת אומרת שאת חווה יום יום, מה אם למען מראית עין?
היו לי מספיק חברים וחברות שעברו מקרים דומים וגם אני חוויתי אובדן של אדם קרוב והתגובה של כל אחד הייתה שונה אבל לכולם היה מכנה משותף בסיסי.
נורא חיבבתי אותה אבל מרגיש שאחרי זה פשוט קשה לי לקחת את הבן אדם הזה ברצינות וכאילו בעינייה כל הקיום שלה וההערכה עצמית שלה נבנית ונהרסת על מה אנשים חושבים על הגוף שלה.
לדעתכם זה לגיטימי? ראיתם עוד תגובות דומות להתמודדות עם אבל של הורה? ואם כן אז איפה עובר הקו בין מה לגיטימי למה לא?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025