וודאי שאף אדם לא אמור לחכות למישהו בשביל שהוא אולי יקדם אותו,
אבל אתה כן מחפש פואנטה מסויימת כאשר אתה נוסע למפגש חברתי פורמלי מסויים... הכוונה בחגים ואירועי שמחות.
אני מוצא את עצמי בחגים ואירועי שמחות יושב ומשתעמם ותמיד השיחות הן אותן שיחות וזה מרגיש בלי פואנטה.
יש מצב שגם אם לבסוף יתמזל מזלי ואני אהיה בקשר זוגי טוב אז אני אשמח למישהי כמוני שלא אוהבת את הדברים האלה.
אבל בכלל בטבע האנושי לחגוג כול דבר בגלל תאריך או חגיגה שנלוות לטקס דתי מסויים כאילו מרגיש לי כמו רוטינה כזאת שחוזרת על עצמה.
למשל נהנתי באירועי שמחות כשהייתי באיזור גיל 20 כשזה חדש לך... אבל בגיל מסויים זה מרגיש נורמה חברתית מאולצת ואני לא מבין איך זה ממשיך.
וגם בארוחות חג כאילו על מה יש לדבר כבר עם המשפחה? ושתבינו אני אחד שערך כמה פעמים את ערב פסח כהלכתו לבד ופשוט לא היה בא לי לשבת עם המשפחה. כי לבסוף אתה יודע שאתה חוזר לבית שלך לבד, ובהכרויות רומנטיות רק פעם אחת בחיי מישהי ידידה לעבודה שידכה לי את חברה שלה כשהיא זאת ששידכה לי באמת גם הייתה אישה איכותית....
בעצם כאילו אני אומר לעצמי למה לי להעמיד פנים שאנשים שאני יושב איתם בערבי חג ואירועי שמחות מעניינים אותי כשאני יודע בוודאות שאני לא מעניין אותם?
גם עוד בפעמים האחרונות שהייתי בחגים ואירועי שמחות הרגשתי עצבני ולא נינוח. אז מה דעתכם...מתחיל להיות לי דפוס התנהגות בעייתי או שפשוט יש לי את האומץ להתנהג איך שבא לי בלי להכנע לנורמות החברתיות הפרמטיביות?
אגב יש לי חבר טוב אחד כבר 13 שנים בערך.... והיו אחרים שפשוט אני החלטתי לנתק מהם קשר שהרגשתי ששיחקו איתי "חם קר" לפי מצבי הרוח שלהם.
אשמח לקרוא את דעתכם ואם מישהו מזדהה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות