אח שלי בגיל היסודי, ויש לו קשיים חברתיים... הוא מנסה כמה שיותר להתחמק מללכת לבית ספר, ובוכה לפעמים ומספר לי על מה שקורה לו. אמא, אבא, מודעים למצב והם מנסים לעשות הכל כדי לעזור לו, אבל זה לא תמיד מצליח.. לפעמים אני מזהה בו את עצמי בכל מיני דברים קטנים וטיפשיים לכאורה, אבל מאוד מדאיגים. שנינו סבלנו מבחינה חברתית. הוא תמיד אומר שהוא לא אוהב אנשים בכלל, כנראה בגלל כל מה שהוא עובר, וזה משהו שגם אני נהגתי לומר בגילו (למרות שהוא עדיין מנסה להתחבר). לפעמים הוא אומר לי שבא לו למות, ואני ממש דואגת לו.. אני לא אפרט מה ההורים שלי עושים בשבילו, כי הם עושים באמת הכל ואת החלק שלהם הם עושים. אבל העניין הוא - מה אני עושה? אני נקרעת כשאני רואה אותו בוכה, אני יודעת איך הוא מרגיש, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות חוץ מלדבר איתו ולהקשיב לו. אני לא אגיד לו את זה בחיים, אבל מניסיון אני יודעת שהמצב ממש לא הולך להשתפר, אלא עלול רק להחמיר, כי בחטיבה, מה לעשות, אנשים משום מה הופכים למטומטמים יותר, והטראומות הולכות וגדלות. ויש לי תחושה שיצרתי תדמית של ילד מסכן וחסר עמוד שדרה, אז אני רוצה להבהיר שמבחינה חברתית כן קשה לו, אבל הוא ילד מאוד חכם, ילד מקסים שתמיד רוצה לעזור ותמיד אכפת לו ממי שהוא אוהב. מה אני אגיד לכם? אח מהחלומות.. אני לא בטוחה שתוכלו לעזור, אבל אם תתנו לי רעיונות למה לומר, מה להציע לו כדי לנסות לשפר את המצב, אם תוכלו אפילו לספר על מקרים דומים אישיים, אני מאוד אשמח : )
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות