לא יודע מאיפה להתחיל בכלל.. זה כל כך קשה לכתוב על זה .. כאילו זה הופך את זה "לאמיתי" יותר..
אני והחברה שלי נפגשנו לראשונה בגן.. (אין לי הרבה מה לפרט במה קרה שנפגשנו כי בכל זאת זה היה גן..)
לאחר מכן היינו באותה הכיתה ביסודי (אני זוכר איך שנינו שמחנו כל כך..) בגיל 11 (לא זוכר בדיוק איזה כיתה זאת הייתה..) נהיינו חברים .. (עד כמה שאפשר להיות חברים בגיל הזה.. חח החזקנו ידיים כל הזמן והתנשקנו בלחי..) כל היסודי היינו ביחד וזה היה פשוט כל כך כיף ונהדר..
בחטיבה ובתיכון לצערי לא היינו ביחד אך הזוגיות ביננו נשארה אוהבת וטובה..
כל יום היינו נפגשים.. ישנים אחד אצל השני.. אף פעם לא היה לנו משעמם ביחד תמיד מצאנו עניין אחד בשני (מרוב שהיינו דומים..)
קשה לי כל כך לתאר כמה אני אוהב אותה ..
בגיל 15 היא קיבלה סרטן ..
היא התחננה בפניי שאני אפרד ממנה כי היא לא רוצה שאני אסבול יחד איתה אך כמובן שביטלתי ישר את מה שהיא אמרה ואמרתי שאני לא עוזב אותה.. זאת הייתה שנה כל כך קשה .. היא כל כך סבלה!!
לאחר שנה היא נפטרה..
קשה.. פשוט קשה לתאר מה אני הרגשתי ומה אני מרגיש..
עבר שנה מאז שהיא נפטרה.. ועדיין אותן תחושות של עצב ושל בדידות
יש לי תמיכה מהמשפחה והחברים אבל זה באמת לא עוזר
לאבד מישהו שאתה מכיר כל החיים שלך ושהיית מוכן לקבל סרטן במקומה.. זה דבר שאף פעם לא יעזוב אותי
לפני זמן קצר התחלתי לצאת עם בחורות (אני כל כך מתבייש בעצמי) לא יכולתי יותר פשוט סבלתי מבדידות עצומה .. כנראה ניסתי פשוט למצוא לה תחליף. .
(הקשרים עם הבחורות לא הצליחו - לא חשוב למה זה לא עניין שקשור לסיפור)
אני באמת לא יודע מה לעשות
לפני שהיא מתה .. (היא הרגישה רע כל כך כמה ימים לפני שהיא נפטרה אז היא חשבה שהזמן נגמר לה..) היא אמרה לי שהדבר שהכי מדכא אותה בסיפור הזה .. שאני אצטרך לסבול אחרי שהיא תמות..
אז תגידו לי בבקשה.. (אני באמת מתחנן)
איך אפשר להתגבר על דבר כזה? (סתם שמתי שיר שהיא אהבה..)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות