מלחמת אגו עם אבא

ההורים שלי גרושים מאז שאני זוכרת את עצמי .
ובכל זאת , הייתה לי ילדות נפלאה ! גדלתי אצל אמא שלי , שהיא החברה הכי טובה שלי בעולם , ובסופי שבוע הייתי נוסעת לאבא ונהנית מכל רגע .
כילדה חשבתי שיש לי את האבא הכי מגניב בעולם , אבא של כייף ! והוא אהב אותי יותר מכל דבר ..
עד שהכיר את אשתו השנייה (הייתי בת עשר) . לפני שהתחתנו היא הייתה מקסימה אליי . משחקת איתי , מדברת איתי כמו אדם בוגר ואהבתי אותה מאוד .. עד ש.. כמובן , שם לה טבעת על האצבע והיא נכנסה להריון .
מאז הייתה מטפטפת לאבא שלי ארס עליי ועל אימי וגרמה ללא מעט סיכסוכים ביני לבינו . ככל שהתבגרתי למדתי להתנתק ולשמור על יחסי "רחוק מתוק", מדי פעם קופצת לבקר וזה הכל .

לפני שאציג את הדילמה האמיתית שלי , אני צריכה לספר משהו נוסף .
למרות שבתור ילדה אבא הרעיף עליי הרבה אהבה , הוא היה צרה צרורה בנושא הכלכלי ... עשה בעיות במזונות , לעיתים רחוקות היה מעניק לי מעבר למה שהיה כתוב בחוק - ועל אחרי גיל 18 כבר בכלל לא היה על מה לדבר .
שקל לא ראיתי ממנו.
הקטע האבסורדי הוא - מעולם לא ביקשתי ממנו דבר . תמיד ריחמתי עליו כי מצבו הכלכלי לא היה מזהיר.


ועכשיו לדילמה האמיתית - באוקטובר התחלתי ללמוד לתואר ראשון והעלויות היו מאוד כבדות על אמא שלי , שנאלצה לממן הכל לבד (לימודים , מעונות , מחייה). היא ביקשה מאבא שלי שיעזור מעט בלימודים ונוצר פיצוץ גדול מאוד שבו האשים אותי ואת אמא שלי בכך שכל מה שיש לנו בראש זה כסף ושאני בכלל לא אוהבת אותו ואת משפחתו ושמה שמדבר אלי הוא מזומן ...

לא דיברתי איתו מאוקטובר עד עכשיו .
קשה לי מאוד .
מצד אחד אני פגועה מכך שהטיח בי האשמה כזו אכזרית ולא נכונה , וגם מכך שאפילו לא טרח להתקשר לשאול פעם אחת מה שלומי מאז שהתחלתי ללמוד ולאחל לי בהצלחה .
אבל מצד שני , האגו לא מאפשר לי להרים את הכפפה (ומסתבר שגם האגו שלו לא מאפשר) ולנסות ליישר את ההדורים . אני מרגישה שהוא זה שצריך להילחם עליי , ולא אני עליו (כמו תמיד..)

יש לי גם שתי אחיות מהנישואים השניים שלו . אני אוהבת אותן מאוד, ומתגעגעת אליהן בטירוף (הן בנות 6 ו7) אבל לא בקשר איתן בגלל הנתק .

מה הייתם עושים במקומי ?