המשפחה שלי מעשנת עוד משהייתי ילדה קטנה. אחיות שלי התחילו בגיל 18 לעשן, ולפעמים הם לקחו סיגריה בחדר ועישנו לידי במקום לצאת בחוץ, החדר היה חנוק מאוד גם כשאני יצאתי וחזרתי העשן נשאר וזה היה הרגשה נוראה לנשום את זה.
אמא שלי מעשנת הרבה מאוד, היא קמה בבוקר מכינה לעצמה קפה, יושבת ומדליקה סיגריה. אחרי שהיא מועכת אותו במאפרה היא מדליקה סיגריה חדשה. היא מעשנת הרבה מאוד שבכל פעם שנכנסים לבית יש "פלאש" כזה של ריח של סיגריות ענק.
תמיד אומרת לה לפתוח את החלון בסלון, ואני אומרת את זה בקול חנוק, קשה לנשום ככה. וכשהיא אומרת שהוא פתוח עד הסוף אני משתגעת. לא נכנס אוויר משום מקום, לפעמים אני רוצה לשבור את הקיר כדי לנשום אוויר חדש. הייתה תקופה שהיא ואבא שלי עישנו בחדר האמבטיה או מחוץ לבית. זה היה בתקופה שאחיינית שלי הייתה תינוקת ואחותי הייתה גרה איתנו. אז זה היה עוזר לי להיות רחוקה מלנשום את זה.
עכשיו היא גדולה וגרה עם אמא שלה בבית אחר והם חזרו לעשן בסלון.
כשאני אומרת שאני לא מסוגלת לנשום ושיעשנו בחוץ, הם לא מקשיבים לי.. אני יכולה להבין את זה. זה כמו שתהיה לך מנה טעימה ואתה רעב ולא יכול לחכות, ובשביל לאכול אותה אתה צריך לעמוד במקום מעצבן ולאכול בצורה לא נוחה. אותו דבר עם הסיגריה, זה יהיה להם קשה לצאת כל פעם לבחוץ, ועוד בחורף.
אז אני נושמת הרבה את העשן ומנסה להתרחק אבל נושמים את זה בכל מקום בבית.
ובזמן האחרון אני לא מרגישה טוב בכלל, הקול שלי קצת צרוד, ויש לי כאבים לא ברורים באזור של הלב, זה מזכיר כאב של עצב ולחץ (אני לא בדיכאון). האף שלי כבר סתום קצת ואני לא מצוננת.. אני חלשה ולא מרגישה טוב בכלל. אני בטוחה שזה בגלל שאני נושמת את הסיגריות כל יום כל היום וזה רעל.
יכול להיות שיש קשר לזה שאני מרגישה ככה?
ומה אני צריכה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות