יש אח בן 13 שבגיל מאוד צעיר גילו אצלו כמו אצל רבים בעיות קשב וריכוז והיפר אקטיביות. אני תמיד אמרתי שמשהו מעבר לא בסדר אצלו אבל אמא שלי סרבה להאמין, אני לא מאשימה אותה, קשה להורה להודות שמשהו עם הילד שלו לא בסדר. ההורים שלי גרושים ואבא שלי אף פעם לא שילם מזונות כך שתמיד חיינו בעוני. אמא שלי נאלצה לעבוד שעות רבות ויצא שהאחים שלי (יש 2) נשארו הרבה לבד בבית כשאני עבדתי גם. בכל אופן, אותו אח תמיד היה עושה נזקים. חיינו בבית שכור בו לא הייתה לי אפשרות לנעול את החדר והוא היה נכנס ושורף לי מגפיים חדשות, בגדים ומה לא. זה היה בתקופה שהייתי בבית ספר וכל דבר שקניתי חסכתי המון המון זמן לפני כדי לקנות ואת מה שהוא הרס, פשוט לא יכולתי לקנות אחר כך. כך שאם הוא שרף לי מגפיים, הייתי הולכת עם כפכפים בחורף. כשהתחלתי לעבוד והייתי יודעת שהוא לבד בבית הראש שלי לא היה בעבודה, תמיד פחדתי שאחזור לבית שרוף אני מספרת את זה ממש בקצרה אבל כל חיי התיכון סבלתי כל כך בגללו. לאחרונה, קרו דברים שאמי לא יכלה להתעלם מהם יותר והיא טיפלה בו דרך הרווחה ועכשיו הוא לומד בפנימיה מיוחדת. הוא חוזר הביתה כל שבועיים והוא השתפר פלאים אבל כל פעם שהוא בבית אני מתעוררת בצרחות שמעירות את כל הבית. לפעמים אני צורחת שהוא שורף אותי, לפעמים אני צורחת שייצא לי מהחדר, וכשאני קמה בבוקר ומספרים לי אין לי מושג על מה הם מדברים, זה בתת מודע שלי, תוך כדי שינה, אני לא זוכרת את זה ואמא שלי חושבת שאני זוכרת והיא כועסת עליי מאוד בגלל שגילו שהוא לא היה עושה את הדברים האלה במודע והוא מאוד מתאמץ ומשתפר. אני לא יודעת מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות