הסיפור החל עוד ששירתתי בשירות בתי הסוהר.. כלא אזרחי למי שלא יודע! אז כמובן רק שלא חשבתי שבאמת יצא מזה משהו,
התקדמו העניינים הסתבר שאנחנו גם מאותה עיר.. שיחות בטלפון שעות על גבי שעות , הביא לי ביטחון מעל ומעבר באמת הרגשתי בעננים!
השתחררתי , הוא השתחרר חודשיים אחריי .. נפגשנו יצאנו כמובן שאותה התנהגות כבר לא הייתה לו כמו שהיה בטלפון.
הוא דורש ממני דרישות שקשה לי איתן - לא להתאפר, להוריד תוספות שיער.. ליד חברים שלו הוא מערער לי את הביטחון קצת .
והפרידה האחרונה הייתה שפשוט הוא אמר לי לבוא אליו (הוא עבר לגור לבד) .. באתי אליו שכבנו והוא פשוט נעלם .
הרגשתי מנוצלת וחסרת אונים אבל אחרי שבוע המשכתי הלאה יצאתי ביליתי כמובן שלא הייתי עם אף אחד כי אני לא ממש מסוגלת ועד שאני נקשרת לוקח לי זמן.
בכל מקרה, לא הייתי איתו בקשר הוא גם לא טרח להתקשר.... ונגמר
היום התחלתי את המועדפת בתחנת דלק , לא יודעת איך הוא בדיוק נכנס לקנות משהו לשתות והוא היה בשוק שהוא ראה אותי וכמובן גם אני הייתי בהלם לגמרי.
גורל מגעיל בהחלט!
הוא התקשר ודיברנו רצה שאני יבוא אליו אבל אמרתי לו שאני לא עושה את הטעות הזאת שוב באמת שלא רוצה הספיק לי פעם קודמת. אמרתי לו שאני מצפה ממנו לבגרות ושיחליט מה הוא רוצה לעשות , אמרתי לו שיחפש לו מישהי שתהיה בסטנרדטים שלו , שלא תתאפר שתוריד תוספות שתהיה מניאקית וכל דבר שהוא רק רוצה , אני ילדה טובה וזה מה יש . לא משתנה בשביל אף אחד,אבל הוא מבולבל בעצמו....
אבל מצד שני - מה אני אמורה לעשות ? להמשיך הלאה או פשוט לתת לו עוד הזדמנות ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות