אבא שלי הרים יד על אמא שלי, והטיח את החתול שלי על הקיר! אני מפחדת!

לפני חודש וחצי אחד משלושת החתולים שלי נפטר. הוא עבר ניתוח מסובך, וכעבור כמה ימים המצב החל להדרדר. לקחתי את זה נורא קשה, כי הייתי קשורה מאוד לחתול הזה. הוא היה הילד שלי.

אמא שלי ניסתה לנחם אותי, ואמרה שהיא תביא לי חתול אחר. אמרתי לה שלא תעשה את זה בשום פנים ואופן, כי אם היא תביא חתול חדש הביתה - תהיה כאן מלחמת העולם השלישית. אבא לא מרשה בשום פנים ואופן.

היא לא הקשיבה לי. היום הבעלים של החתולה שאת אחד הגורים שלי היא תכננה להביא, התקשר ואמר שעכשיו כבר הם בשלים לעזוב את אמא החתולה. הוא שאל אותה אם היא מוכנה לקחת את החתול היום. בלי לשאול אותי או את אבא שלי, היא אמרה כן. הוא הביא לה אותו לעבודה, והיא התקשרה אליי כדי שאני אבוא לאסוף אותו. אמרתי לה שאני לא באה, כי היו לי תוכניות אחרות וגם כי ידעתי שכשאני אכנס הביתה עם החתול - אבא יהרוג אותי. לא אני בישלתי את הדייסה הזאת, אז אני גם לא מתכוונת לאכול אותה. שהיא תביא אותו הביתה, ותחטוף.

אמא שלי כנראה חשבה שאבא יתעצבן קצת ויפסיק. הלוואי וזה היה נגמר ככה... היא נכנסה עם החתול עטוף בתוך משהו. אבא היה בסלון ודיבר איתה, ולא שם לב שהיא הביאה משהו. בשלב הזה יצאתי לסלון, והיא אמרה לי: "הוא צריך לשריתים". יצאתי למרפסת (ששם נמצא הארגז של החתולים), והיא עם החתול בעקבותי. היא פתחה את הבד עם החתול, ואני שמתי אותו בארגז. אבא ראה את זה והתחיל לצעוק על כל השכונה: "מה, עוד חתול? תגידי, את מפגרת? למה בלי לשאול אותי? אני צריך לפרנס פה את כולם... מביאים לבית כל מה שרוצים בלי לשאול אותי", ועוד יציאות מהסוג הזה. הם נכנסו הביתה, והמשיכו לריב שם. אמא שלי שתקה (כנראה בא לה בהפתעה תגובה כל כך חריפה), והוא משיך לצעוק עליה ולקלל אותה. אני בזמן הזה הייתי במרפסת עם החתול. באיזשהו שלב שמעתי שהוא הרים עליה יד, והיא אמרה: "מה אתה עושה?". עד כמה שזכור לי, הוא אף פעם לא הרים עליה יד. עליי כן והרבה, אבל עליה אף פעם. זה היה מאוד מפתיע ומפחיד.... הוא בגדול בן אדם שלא מאבד שליטה ושומר על רוגע, וזאת הפעם הראשונה שאני ראיתי אותו ככה. להריץ לאישה בגלל שהיא הביאה גור חתולים הביתה...? אף אחד לא מת, והיא לא הרגה אף אחד. הכל בגלל כסף.

אחרי כמה זמן, הכעס שלו עלה דרגה - הוא הלך מהר למרפסת לאיפה שאני והחתול היינו, התכופף וחטף בגסות את החתול. עם יד חזקה כזאת של גבר חטף גור, ותוך כדי קללות ואיומים סחב אותו הביתה: "אני זורק את החתול הזה...". זה היה ממש מפחיד ומפתיע, לא הספקתי אפילו להגיב. לא ציפיתי לזה. הלכתי אחריו והרבצתי לו בגב, אבל מה זה עוזר? אני רזה ונמוכה ובקושי יש לי כוח, והוא הר מהלך של שומן. הוא הלך מהר לכיוון אמא שלי, ופשוט זרק עליה או על הקיר את החתול. יואו, אני בחיים לא אשכח את הרגע הזה. פשוט העיף גור חתולים חי כמו שמעיפים בומרנג... כזאת אכזריות לא ראיתי כבר הרבה זמן. מעט הכבוד שהיה לי היצור המחריד הזה תוך שניה פשוט נעלם.

הוא הריץ לאמא שלי כי הוא התעצבן עליה בגלל מה שהיא עשתה ובגלל שהיא עשתה את זה ללא ידיעתו, אבל מה לעזאזל הגור אשם? מה אשמתו שהמטומטמת הזאת עושה דברים מאחורי הגב? למה מגיע לגור בן חודש שיעיפו אותו מכל הכוח לקיר? אני כל כך שונאת את החרא הזה אבא שלי, באלי להרוג אותו.

לקחתי את החתול לחדר שלי, והוא המשיך לריב איתה בסלון. הוא חזר ואמר כמו תקליט מקולקל: "תחזחרי את החתול", והיא שתקה. בסופו של דבר אני נשארתי בחדר שלי עם החתול, היא הלכה לחברה ועד עכשיו לא חוזרת והוא הלך לעבודה. פאק, אני עדיין לא מאמינה שהוא הרים יד על אשתו ועל יצור חסר ישע כמו גור בן חודש. על הגור יותר כואב לי, כי אמא שלי מסוגלת לפחות איכשהו להגן על עצמה וכי היא בישלה את הדייסה הזאת, אבל הגור לא אשם בכלל במה שקרה והוא בגלל לא יכול להגן על עצמו.

אני מקווה שהוא לא חטף זעזוע מוח או משהו כזה... הוא נראה בסדר, אבל מי יודע. עכשיו הוא ישן בחדר שלי. אני לא רוצה להתקפל בגלל הנביחות של אבא שלי. גם הוא עושה דברים בלי לשאול אחרים, וגם אמא שלי מפרנסת את החתולים האלה. הוא רואה את עצמו קדוש, וכל השאר הם חארות - כאילו רק הוא מפרנס, רק הוא מחליט הכל וכו'... האף שלו ממש בשמיים.

מה עושים במצב כזה? איך ממשיכים הלאה? להחזיר את החתול או להשאיר? מצד אחד אני רוצה להשאיר אותו כי כבר נקשרתי אליו והוא ימלא לי את החלל הריק, מצד שני אני מפחדת להשאיר אותו כי אבא שלי יכול בקלות לפגוע בו ואף להרוג. הוא לא בריא מבחינה מנטאלית. מה הייתם עושים?