לחברה שלי לא באמת אכפת ממני למרות שהיא אומרת אחרת; איך לדבר איתה על זה?

אני חייב להודות, התאהבתי בעוף מוזר(לפחות, ככה זה מרגיש לי)
היא לא באמת מוזרה, אין לה דברים מוזרים שהיא עושה, אבל אהבה אצלה, פשוט לא
כמו אצלי...
אני כל הזמן דואג להתעניין איך עבר היום שלה, ולהביע עניין בה ובמה שהיא עושה, אבל
אני יכול לספור את הפעמים שזה היה הדדי, בערך על יד אחת, ואנחנו ביחד כבר חצי שנה.
זה לא מרגיש לי כאילו עצם זה שהיא איתי מרגש אותה יותר מידי...
קורה הרבה שהיא פשוט מסיימת שיחה ארוכה וטובה בטלפון בכמה שניות בצורה הזאת
"טוב ביי" ומנתקת בכלל בלי לחכות לתשובה או להגיד אפילו תירוץ(מה שהרוב המחולט עושה כדי לסיים שיחה), לא מנסה ומשתדלת אפילו לסיים שיחה כמו בנאדם נורמאלי,
ובכללי שאנחנו נפגשים אני לפעמים מלטף אותה ומחבק אותה וזה פשוט לא קורה בחזרה... אני מחבק אותה והיא פשוט כאילו מפסיקה להפעיל כל שריר בגוף שלה ואני בערך מחזיק אותה בעמידה...

בכללי, היא לא מתרגשת משום דבר, וזה מרגיש לי כאילו היא חסרת רגשות.
אני מאוהב בטרוף בילדה הזאת, והיא החברה הראשונה שלי, ועוד לא עשינו סקס אפילו, כי היא אומרת שהיא לא מוכנה(ואני ממש מוכן) והיא גם אומרת שעוד מעט היא תיהיה מוכנה, ושהיא צריכה לעבור שלב נפשי והכנה נשפית בשביל זה, שאני מכבד את זה לגמרי, ואני אומר לה שתיקח כמה זמן שהיא צריכה. בכללי זה לא מפריע לי כלכך כל העניין של הסקס...
אבל החוסר רגישות הזאת שלה מוציא אותי מדעתי.

רק היום, הלכנו למסיבת יומולדת של חבר והיינו שם כל החברה והיא אמרה לי שאח שלה יוכל לקחת אותנו הביתה.
בשנייה האחרונה לפני שנכנסו לאוטו היא נזכרה להגיד לי שאח שלה לא מוכן לקחת אותי הביתה, בגלל שאח שלה הבנאדם הכי מגעיל ועצלן שקיים בעולם והוא לא מתחשב בשום צורה והוא בכללי זבל של בנאדם, ואני ממש מצטער על זה שאני הסתמכתי עליו.
מה שהטריף אותי, זה שהיא לא התעקשה על זה שהוא יקח אותי או ששנינו לא נוסעים.

היא "לא ממש" אוהבת להתנשק. (אני הייתי הופך את המשפט ל ממש לא)
היא אמרה לי שתמיד היא לא סופר אהבה את זה, אבל היא אמרה שזה בסדר ואם אני אוהב את זה אז זה בסדר. אמרתי לה שזה כנראה יבוא לה בעתיד, אבל אני גם כנראה מבין שיכול להיות שיש אנשים שלא אוהבים להתנשק, אבל אני יכול להבין שיכול להיות שאני פשוט לא יודע להתנשק טוב, אבל אני לא יכול להאשים את עצמי, וזה לא סיבה להתבאס עליה, כי אחרי הכל היא החברה הראשונה שלי, אבל אני מאוד בספק שזה המצב...

הלימודים אצלה מעל הכללל(אפילו מעלי)
בשלושה שבועות האחרונים ראיתי אותה פעם אחת(ופעם אחת היום, אבל זה לא נחשב כי זה היה במסיבה).
וזה אפילו לא מפריע לההה!!
אני כבר משתוקק לבלה איתה זמן ביחד כמו שזה היה לפני, אבל הלימודים אצלה פשוט בסדר עדיפויות עליון (היא ילדה מצטיינת).
שוב, אני מבין שלימודים זה חשוב, אבל לא ביקשתי שום דבר יותר מסוף שבוע אחד.


זה מרגיש לי לפעמים כאילו היא משחקת בי, למרות שאני יודע שהיא לא, כי היא פשוט הילדה הכי תמימה בעולם...
היא אומרת הרבה "אתה פשוט כלכך מושלם איך שאתה מתייחס אלי בסבלנות עם כמה שאני קשה ו אני לא יודעת איפה אני אמצא עוד אחד כמוך",
אבל בחייאת הסבלנות שלי נעלמת קצת כל פעם.

אני לא יודע כבר מה לעשות ואיך לפתור ואיך לדבר איתה על זה, כי מבחינתי פרידה זה צעד שלא מתקבל על הדעת.