יש בחור בשכבה שלי שאני ממש מעוניינת בו. יצא לנו לדבר כמה פעמים בתחילת השנה במסגרת טיול שהיה לנו, ועוד כמה פעמים בודדות במהלך השנה... ואני ממש מתביישת ממנו יותר ויותר. אני מתפדחת לפנות אליו פתאום ויוצא שאני סתם בוהה בו והוא קולט את זה. תמיד אומרים לי " לכי תשבי לידו", "לכדי תעמדי לידו ותדברי " אבל זה לא פשוט בכלל כמו שזה נשמע !
הוא בחור מאוד חברותי... תמיד יש סביבו חברים- תמיד. ככה שזה יותר מפדח לפנות אליו. וגם החברים שלו הם לא בחורים שאני מכירה או מדברת איתם... הם לא החבר'ה שלי כביכול. והפעמים היחידות שיצאו לי לדבר איתו היו שהייתי עם חברה שלי שמכירה אותם כי הייתה איתם בחטיבה אז תמיד הייתי איתה ...
אני לא יודעת מה לעשות... כבר עוד מעט נגמרת השנה... ויש נשף... ואני ממש מפחדת שיעדיף גם לצאת עם מישהי אחרת ואולי גם עם חברה שלי [ כי היא בעצמה ממש חברותית, היא מדברת עם כולם ] אבל אני לא חברותית... טוב איך אגדיר את זה... אני ביישנית. ואין... לא משנה כמה אמרתי לעצמי " מה יכול כבר להיות רע? אם לא ירצה אז שלא ירצה" וכ'ו, וכל פעם תכננתי ללכת לשבת לידו באיזו סיטואציה... לדבר איתו באיזו סיטואציה אבל זה בכלל לא יוצא לפועל.
והכי מדכא אותי הוא שאימא שלי ממש רוצה שיקרה לי איתו משהו... היא תמיד תמיד מדברת עליו.. ואני לא אוהבת לאכזב אותה, וזה יאכזב אותה פי מליון ממני אם הוא ילך למישהי אחרת או לאחת מהחברות שלי... אבל אם זה יקרה... איך להתמודד עם זה? איך לגרום לאימא שלי להבין את זה? אני לא אצליח להעלים תכונה ממש בולטת אצלי שהיא הביישנות תוך חודש וחצי... [ והנה עובדה שאני מנסה את זה כבר שנה וזה לא עובד ! [
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות