שלןם לכולם,אני לא רוצה לשתף פרטים על אח שלי אבל אני רק אומר שמאז שהוא נפל אני עצוב תמיד.אני לפעמים מנסה להראות מבחוץ שמח ואופטימי כדי שאנשים לא יתרחקו ממני אבל זה דבר קשה בפני עצמו. קשה לראות את ההורים שלי מתפרקים יותר ויותר כל יום וקשה לי שאיבדתי את האח היחיד שלי. מאז שהוא הלך אני מרגיש בודד,היינו קרובים מאוד למרות פער הגילאים והוא תמיד היה מקשיב ועוזר לי. השנה עברתי בית ספר בתחילת השנה והכרתי חברים חדשים. החברים מהבית ספר הקודם שלי כבר הכירו אותי וידעו שביום העצמאות אני אף פעם לא יוצא וחוגג איתם,קשה לי המעבר המהיר הזה מהעצב לשמחה,קשה לי כל יום בשנה אבל ביום הזיכרון אני נתקף בבדידות ועצב גדולים פי כמה בגלל כל האווירה ובגלל שאז אנשים נזכרים באח שלי ובשאר הנופלים. החברים שהכרתי השנה לא כמו החברים שהיו לי והם מבינים אותי אבל לא מבינים למה אני לא יכול לצאת ולחגוג בערב יום העצמאות. הם החברים היחידים שיש לי מבית הספר שאני כרגע נמצא בו וחשוב לי להמשיך להיות איתם בקשר, אבל אחד מהחברים שהוא די המוביל בקבוצה אמר לי שאם אני לא יוצא איתם ולא עוזר בתשלום של קניית השתייה אין לי מה לחזור לדבר איתם אחר כך. הוא היה רציני וכל שאר החברים בדעה שלו. השאלה שלי האם כדאי לי לצאת איתם בכל זאת ולשים מסכה בערב הזה למרות שקשה לי נפשית מאוד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות