שלום לעוזרים.
אני וחבר שלי יחד 10 חודשים. הוא החבר השני שלי אחרי זוגיות קודמת ופוגעת עם פרידה שהייתה לי ממש קשה. בתחילת הקשר היינו מאוד אוהבים, ההורים של כל אחד מאיתנו קיבלו אותנו יפה והיינו מאושרים. בהמשך הקשר הוא נעשה מעט חונק, הכוונה היא שהוא הרעיף אהבה ומחמאות בצורה מוגזמת מאוד. אם זה בשיחות, בהודעות, כשאנחנו נפגשים וביקשתי ממנו להפחית במחמאות והוא לא מבין שזה יותר מידי מוגזם. המשפט "אני אוהב אותך" הוא כ"כ יפה בעיני והציפייה לשמוע אותו מבן הזוג היא זאת שעושה את המשפט הזה מיוחד. הוא תמיד אומר בתדירות גבוהה מאוד שהוא אוהב אותי וזה כבר לא הכי מיוחד לשמוע את זה...
הוא התחיל ללמוד במכללה וההורים שלי לא מאמינים שהוא יצליח לסיים את התואר וכועסים שלא מצאתי גבר "מוכן"- עם תואר, עבודה וכו'...
הם טוענים כי הם לא יחכו לו 4 שנים כדי לסיים ללמוד ושהוא לא מתאים לי.
הוא באמת חשוב לי, הוא בנאדם טוב, יש לו לב זהב. הוא עוזר, תומך, מבין, מקשיב אבל הוא מגיע ממשפחה מפורקת ויש לו בעיות שנובעות מטראומות ילדות.
קרה פעם אחת שהוא קינא בחברה שלי שלומדת איתי שהיא רואה אותי יותר ושאני משקיעה בה יותר זמן בשיחות מאשר לו ואמרתי לו שלא ושזה לגיטימי שאני יראה אותה יותר כי אנחנו לומדות יחד כל היום. זה עוד נורה אדומה שאני מפחדת שהוא בחור קנאי ושהקנאה תתפרץ אחרי נישואים.
אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה. אני רואה חברות עם בני זוג ומהצד הכל נראה לי יפה ואני מייחלת לעצמי אהבה כמו שיש ביניהם. לא חושבת שזה אמור להרגיש ככה שיש לי חבר... ניסינו להיפרד וקשה לי בלעדיו והוא חסר, וחזרנו ועכשיו החלטנו על הפסקה.
הוא אמנם חסר לי אבל עדיין אני לא יודעת מה אני מרגישה...כשאני איתו טוב לי, אנחנו יוצאים ונהנים אבל הראש שלי כאילו לא שם. זה מציק לי ואני לא יודעת מה אני יכולה לעשות...
האם לעזוב הכל? האם להישאר ולהתגבר?
יתכן שככה מרגישים בזוגיות לפעמים? שלא בטוחים שזה האחד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות