קצת רקע: התגייסתי להיות לוחם לפני קצת יותר מחצי שנה מורעל רצח בגלל שגדלתי במשפחה עם עבר צבאי מכובד נגדר את זה ככה. אחרי ארבע חודשים נפרדה ממני החברה שהיינו ביחד שנתיים ולאט לאט ירדה לי המוטיבציה עד שניסיתי להתאבד והסמל עצר אותי. נכנסתי לדכאון וביחד עם בעיות רפואיות, זה שחזרתי לחברה אבל זה היה מעשה שגוי, וזה שכל החברים נתקו ממני קשר לא היה לי יותר מה לעשות. עם ההורים אין קשר בדרך כלל ומתי שיש הוא רע, מאוד! בקיצור ההסתכלות על החיים שלי השתנתה מהקצה על הקצה. בסוף בעקבות סיבות בריאותית ותש ונפשי ירדתי להיות תומך עם תנאים מדהימים! מפקד מעולה, יחס מעולה מכל הקצינים ובעקבות התפקיד אלופים נותנים לי כבוד (אחרי שהייתי בפלוגה והמכ כולה סמל צעיר היה יכול לעשות מה שהוא רוצה ועם דיסטנס ענק זה שינוי ענק), חדר! ומזגן!! (ישנתי באוהל...או בשוחה), מקלחת שכמעט ותמיד רק אני שם במקום 150 לוחמים עם מספר דקות להתקלח בחמישה תאים, משרד גדול ולבד ושוב עם מזגן, שעות עבודה ממש נוחות, אין שמירות/תורנויות/שבתות/חגים.
בקיצור כל זה ועוד קצת גרם לי לחשוב שאוכל להעביר ככה את השירות שלי גם אם לא אפיק ממנו הרבה לעצמי לפחות אסיים בכבוד יחסי. עכשיו אני מבין שזה לא נכון ושהמסגרת הצבאית לעולם לא תתאים לי. אני חייב להשתחרר אחרי שלוש שבועות בתפקיד הכל עדיין מעולה רק שאני שוב מרגיש שאני מתחיל להכנס לדכאון ואני כבר יודע איך זה מרגיש ויודע שאני ארצה להתאבד שוב. אבל אני מפחד לדבר על זה עם משהו... ואני לא רוצה ללכת לקבן שפה כי אני לא מאמין בהם אחרי שהקודם לא באמת עזר לי ואני לא רוצה שוב להתחיל לספר את הסיפור המאוד מאוד מאוד ארוך שלי...
עצה... :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות