מרגישה שההורים סוגרים עלי, אמרתי להם שאני לא יהיה חרדית וכרגע הם לא מקבלים את זה

אני באה מבית חרדי,לא חרדי קיצוני.
מגיל 13 בערך אני נפתחתי לעולם והבנתי שחרדית אני לא יהיה,אבל שמרתי את זה בלב ולא העזתי להגיד.
בגיל 15 כבר לא התביישתי להראות שאני לא חרדית,החלפתי את כל החצאיות לחצאיות עד הברך כשבעבר היו לי חצאיות ארוכות,החלפתי את החולצות בחולצות עד המרפק וקצת יותר צמודות(לא צמודות ממש אלא לעומת פעם זה נקרא צמוד)קניתי סמארטפון ולאט לאט השתנתי.
פה התחיל הקושי,אבא שלי שהיה רגיל לראות אותי עם חצאיות ארוכות מתלונן שהם קצרות מידי ואומר לי תחליפי מהר ואני לא מבינה מה קצר,אני לומדת בתיכון חרדי והמנהלת שנה שלמה ראתה את החצאיות ולא אמרה דבר רע אלא היא אמרה שאני צנועה,זה התחיל מהחצאיות והמשיך לחולצות,הוא מעיר לי החולצה שלך צמודה או מקושקת מידי החצאית גינס וככה כל הזמן לפני שאני יוצאת לעיר הוא בודק אותי ואומר החצאית קצרה החולצה...
והקטע הוא שבביס אני צנועה עם אותה חצאית ובכל מקום אני צנועה ובבית לא!
דיברתי עם ההורים על זה המון והסברתי להם שאני לא עושה עבירה אני פשוט הולכת על הגבול ושיש דבר כזה צנועה ולבושה בסטייל ואבא שלי אומר שאני בחסותו כרגע ואני צריכה לשמוע לו ובגיל 18 אני יעשה מה שבא לי(ויש לי שנתיים לחכות אז זה מלא זמן).
הנושא הזה גרם לי לרדת ברוחניות כי חשבתי לעצמי ספיר את צנועה ואומרים לך שאת לא אז תראי להם מה זה לא צנועה.
החלק השני של הסיפור הגיע החופש אני הכרתי מישהו יהודי ,ילד טוב(בלי סמים,אלכוהול,אלא בחור עובד מבוסס,עם רכב)ובאמת אהבנו והיה כיף ממש,זה גם אהבה ראשונה ולא עשינו מעשים...למרות שיכלנו אני בת 16 והוא 17,אבא שלי גילה את זה(אני לא יכולה ככ לפרט איך כי אני לא רוצה שמישהו יזהה מי אני)ושזה התגלה איזה טרור הוא עשה,אמר לי את לא יוצאת בלי לדווח לאן וליד החבר כעס עלי חשוב לצייו שהכרנו בעבודה אז אבא שלי אמר את לא עובדת יותר ואני הסברתי שזה לא יתכן שאני לא יעבוד כי יש דברים שהם יותר מותרות כמו איפור,תכשיטים וזה.שאני לא מבקשת כסף מההורים כדי לקנות אותם ואם אני לא יעבוד מאיםה יהיה לי כסף לקנות?
אני יודעת שההורים שלי לא במצב כלכלי טוב אלא ממוצע ולכן אני עובדת בחופשים כדי לממן לעצמי בגדים שהם מותרות ולא חייב אותם וכאלה דברים.
הסברתי גם שיש לי חברות בכיתה שבם עובדות ולמה רק אני לא יעבוד והתשובה הייתה כמובן אז מה אם כולם עושים?את לא צריכה לעשות מה שאחרים עושים!
אני המשכתי ללכת לעבודה וההורים חפרו לי בפלא מלא פעמים איפה את?איפה את?אני המצאתי שאני פה ועם חברה ושם אבל הם נראה לי חושדים כי התרוצים נגמרו.
הם מתקשרים אלי הרבה ולא תמיד אני עונה כי אם אני יענה הם ישמעו שאני בעבודה אז שאני לא עונה אני מקבלץ סמסים אם לא תעני ננתק לך את השיחות בפלא וכאלה דברים.
העבודה היא בבוקר עד הצהריים וזה עבודה עם ילדים קטנים(כמו ביביסיטר)ככה שאין להם ממה לפחד רק בגלל שהחבר שלי שם.
קיצר סיוט היה החופש הזה,הייתי יוצאת גם בערב להליכות והיו חופרים לי תחזרי מהר,אני ממש עצבנית ובשבילי אני לא רוצה לעשות מעשים קיצוניים.
אני תלמידה משקיעה ומצליחה ובכיתה י היה ממש קשה אז חשבתי לנוח קצת בחופש ולטייל אבל בסוף החופש היה רק מריבות ופחדים שלא יגלו איפה אני,עכשיו אני עולה ליא בלי כוחות.
מה אני יכולה לעשות לשנות את המצב?