היי, קוראים לי נועם (שם בדוי), אני בת 16, נראית ילדה רגילה לחלוטין ולא בעייתית. הציונים שלי בסדר, יש לי חברים ובן זוג.
אבל, אני ילדה דיכאונית מאז שאני זוכרת את עצמי, נהגתי לחתוך את עצמי (עד שחבר שלי גרם לי להפסיק), אני מרגישה ריקנות תמידית. אני מרגישה לא חשובה וסתם עוד גרגיר אבק בעולם. אין לי מוטיבציה לעשות שום דבר שלא קשור לחבר שלי, הוא הבן אדם היחיד בעולם שאני באמת באמת אוהבת. אבל לפעמים יש ריבים או שהוא מראה חוסר עיניין בי אני נכנסת לפאניקה, אני קנאית לו מאוד ואפילו הדבר הכי קטן שירמוז שאני עלולה לאבד אותו יגרום לי לרצות למות. הוא החבר הראשון שלי (כמעט שנה ביחד) ולא היו לי פרידות או משהו לפניו, ואני מפוחדת מהרגע שהוא לא יאהב אותי יותר, או שיקרה לו משהו, או שניפרד.
אני לא יכולה יותר עם המצב הזה יש לי עוד חברים אבל להיפגש איתם לא עושה לי כל כך כיף וגם כשאני איתם אני רוב הזמן חושבת על החבר. אני יודעת שיש סיכוי טוב שניפרד מתישהו והמחשבה הזאת הורסת לי את הזוגיות איתו כי אני מציקה לו יותר מדי ומשתלטת לו על החיים ואני מבינה אותו שזה מעצבן אבל אני פשוט לא מסוגלת להרפות. הוא גם בן אדם דיכאוני עם בעיות נפשיות ואני לא יכולה להנחית עליו את כל הצרות שלי. מצד שני, הוא לא מקנא לי כל כך ולא אובססיבי לגביי כי יש עוד דבריו שהוא אוהב שנותנים לו רצון לחיות ולי פשוט אין.
סליחה על החפירה אבל הייתי חייבת לפרוק, אם יש למישהו עצות או סתם להביע הזדהות אני יותר מאשמח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025