אני פחדן, הססן וחסר יכולת.
יש בחורה אחת שלמודת איתי ומדי פעם אני רואה אותה בהרצאות או במסדרון. היא אפילו רואה אותי ומדי פעם מסכלת לכיוון שלי. אני נמשך אליה בטירוף. ברמה שלפעמים אני חושב עליה ימים שלמים וכל פעם שהיא לא מגיעה להרצאה אני מחפש אותה עם המבט ומקווה שכל אדם חדש שנכנס לכיתה זאת היא.
מספר פעמים ניסיתי לדבר איתה כשהיא היתה קרוב אלי. אבל- אני כל כך פחדן שעלה לי הדופק לרמה שלא הצלחתי לדבר וישר ויתרתי. אני ממש נחלץ מזה שהיא יושבת שורה לידי. אני רוצה להגיד לה משהו, אבל גוש תקוע לי בגרון ולב דופק כמו אחרי ריצה. לפעמים אני מקבל החלטה "היום אני עושה את זה!" ואז ברגע האמת, אני פתאום לא יכול ומרגיש הקלה ענקית מזה שלא ניסיתי אפילו.
עם ידידות אני מדבר בקלות. בלי שום בעיה ובלי כלום. ברמה שאני יכול בקלות להחמיא לידידה ולהתחיל לנהל איתה שיחה שבה אני מתלהב מהתמונה שלה בביקיני. אבל עם זאת: אני לא מסוגל להוציא הגה לידה. אני יודע איך קוראים לה כי שמעתי אותה מדברת עם חברה. היא לא יודעת איך קוראים לי אפילו. לא סיפרתי לאף אחד ואני לא רוצה לשתף אף אחד בזה אני כזה אפס.
מה אפשר לעשות עם האופי הנוראי הזה שיש לי? מרגיש נכה וחסר ישע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025