היי חברים,
החלטתי לכתוב את השאלה ולהתייעץ עם אנשים מכאן כי נואשתי מ"האנשים בחיי".
אספר מעט רקע על עצמי ואחר כך על הקשר עם החברה הזו שאני די אוהבת שמציף אצלי המון עצבים ותסכול.
אני בת 29 רווקה ועצמאית יש לי עסק משלי ואני בנאדם מאוד חברותי ודינאמי , עם זאת אני מאוד רגישה וזקוקה לאנשים וחברים במעגל היום יומי שלי לכן אני מרבה להציע לחברות וחברים להפגש לפעמים זה מסתדר וטוב לי ולפעמים (ופעמים רבות) זה לא מסתדר ואני מוצאת את עצמי הרבה לבד.
מעבר לעניין החברים חברות אני גם מנסה להכיר מישהו רציני למטרת זוגיות ארוכת טווח :) אבל אני לא אוהבת לתלות את כל חיי ותקוותי בגבר, זה נתפס כנואשות אצלי , בנזוג זה שותף לחיים אבל הוא לא אמור להחליף חברים וחיי חברה.
ואחרי ההקדמה הנה השאלה-
יש לי חברה שלאחרונה התחילה שוב ללמוד ומרגיש שבכל פעם שאני מציעה לה להפגש או לעשות דברים (כל פעם = כל תקופה) יש לה אינספור תירוצים ושלל סיבות למה לא, על אף שזה בכלל לא הגיוני!
מאז שהתחילה עם הלימודים לא הייתה פעם אחת שהצעתי לה שנלך לעשות משהו נחמד פסטיבל תערוכה או מסיבה והיא סרבה בתוקף כי "יש לי הגשה, יש לי מבחן" וכו'. הייתי מעריכה יותר מצב לו הייתה אומרת - אני פשוט לא רוצה לצאת איתך. נכון ישירות נתפסת כפוגענית ולא נעימה אבל המריחות האלו שאני לא מאמינה להן בכלל ועושות ממני מטומטמת אף יותר - פוגעות יותר.
רק כשהי אממש משועממת ואין לה עם מי ללכת או לצאת היא מוצאת לנכון בכלל לדבר איתי.. אני מרגישה שאין שום שוויון בקשר הזה ושעושים לי טובה.
מה אני עושה איתה? אני לא רוצה לנתק קשר כי אני באמת אוהב אותה מצד שני אני מרגישה שהיא באמת חושבת שאני מטומטמת שאני מאמינה לכל השקרים שלה..
מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות